׳למה עזבת אותי לבד?
׳אין לי אף אחד אחר חוץ ממך..׳
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אזזזזז היי שוב הפעם😳
הפעם זה הולך להיות סוג של וואן שוט שמורכב משתי פרקים!
תהנו💕
רשמתי ביומני כאשר אני מנסה להרגיע את עצמי מההתרגשות אמא: ״נאיוני, את ערה? ידידך ג׳יי הופ אמור להגיע עוד כמה דקות!״ צעקה לי אמא בעודה מחפשת אותי בכל חדר אפשרי בבית מהתרגשות אני: ״כן אמא אני ערה, איך אפשר להיות לא ערה ביום המרגש הזה!״ אמרתי מחדרי מחביאה את היומן הסודי שלי, היומןשאףאחדלאיודעעליו. אמא: ״יופי, בואי, אני רוצה שתכיני לג׳יי הופ את הפנקייקים שהוא אוהב!!״ אמרה בהתלהבות אני: ״נכון!! הוסוק מת על הפנקייקים שלי!״ אמא: ״ג׳יי הופ לא מחבב שאת קוראת לו הוסוק, תכבדי את זה שהוא שינה את שמו, את עוד תודי לי על זה מתוקונת״ אני: ״אמא זה שאת מורה לקוריאנית לא אומר שאת צריכה לדבר איתי בשפה גבוהה שאני לא מבינה״ ציחקקתי מגלגלת את עיניי אמא: ״בואי נכין ביחד!״ אמרה מושכת אותי למטה במדרגות, לא מתייחסת למה שאמרתי. הגענו לקומה הראשונה וראיתי מולי את הוסוק אני: ״הוסוקייייייייייייייייייייי״ קפצתי עליו וחיבקתי אותו הוסוק: ״נאיוניייייייייייייייייייייייי״ חיבק אותי חזרה אני: ״התגעגת אליי?״ הוסוק: ״לא״ צחק ועשיתי פרצוף חמוץ וציני אני: ״עשית הליקס ועגיל????״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הוסוק: ״כן!! אהבת?״ אני: ״מאוד!!״ הוסוק: ״ישששש!!!!״ לא הפסקתי לצחוק אני: ״בדיוק רציתי להכין לך את הפנקייקים שלי! רוצה לעזור לי להכין?״ הוסוק: ״יא הפנקייקים האהובים עליי בכל העולם״ אני: ״נכון!!!״ אמרתי יורדת ממנו הוסוק: ״סוףסוף, הלכו לי הידיים״ עשיתי לו חיוך מאולץ.
*14:53* הוסוק ואני ישבנו וראינו את הקיי דרמה האהובה עלינו ״זיכרונות מאלהמברה״ (הערת הכותבת: תראו שווה😉) הוסוק: ״טוב יאללה נראלי אני אלך הביתה להגיד שלום לאחותי ולהורים שלי״ אני: ״לא הלכת עליהם לפני?״ הוסוק: ״לא, את החברה הכי טובה שלי למה שאני אבוא קודם אליהם במקום אלייך?״ אני: ״הוסוק, הם משפחה שלך״ הוסוק: ״את כבר מזמן משפחה שלי״ חייכתי ונשקתי לו על הלחי אני: ״ביי הובי״ הוסוק: ״ביי נאיון״ יצא מדלת ביתי.
*1.9.2020* *06:30* *שעון מעורר ברקע* אני: ״אוף נו תתכבה, כוס אמקקקק״ קמתי מעצבים על השעון מעורר אמא: ״נאיון! מה זה הקללות האלה על הבוקר????״ אני: ״דיי אמא אין לי כוח לאף אחד״ הוסוק: ״ולי?״ הסתובבתי לכיוון הדלת וראיתי את הוסוק אני: ״מה אתה עושה פה???״ חייכתי הוסוק: ״באתי ללכת איתך לבית ספר!״ אני: ״אבל למה כזה מוקדםםםם, כולה שש וחצי בנאדם״ הוסוק: ״ומי בדיוק יעיר אותך אישה?״ אני: ״השעון״ הוסוק: ״כן ראיתי״ ציחקק וחייכתי חיוך מאולץ אני: ״טוב תצא אני אתלבש״ הוסוק: ״שניה, אני יכול להגיד לך משהו?״ אני: ״כן ברור הובי״ סגר את הדלת שהייתה פתוחה לרווחה. חייכתי והוא לי הוסוק: ״אז... בשנה האחרונה נהיית בשבילי יותר ממה שאת צריכה להיות, יותר מ... ידידה, את הרבה יותר מי זה... את שונה, מיוחדת, יש לך אישיות מעוררת השראה, את מודל להערצה, את בנאדם טוב ומדהים, אני רוצה אותך, תהיי שלי. בבקשה״ קרע את ליבו מולי אני: ״וואו הוסוק, לא ציפיתי את זה ממך, בכלל״ אמרתי רצינית והוא חייך חיוך חמוד. עדיין הייתי בשוק, אף פעם לא הסתכלתי עליו מהצד הרומנטי, הוא בשבילי כמו ידיד.. אני: ״תראה הובי, אני אף פעם לא הסתכלתי עלייך ככה, לא חשבתי ולא עלה בדעתי שאתה רוצה את הקשר הזה בקטע רומנטי״ הוא הוריד את ראשו הוסוק: ״אז..?״ אני: ״אני לא חושבת שנקח את הקשר הזה בקטע רומנטי, אני מעדיפה שהוא ישאר ככה״ חייכתי הוסוק: ״את רצינית?״ התחיל לכעוס, יש לו התקפי זעם רציניים. אני: ״מה?״ אמרתי חסרת אונים הוסוק: ״אני שופך את ליבי מולך ואת כמו מטומטמת אומרת לי לא?!?״ אני: ״הובי.. תן לי להסבי..״ הוסוק: ״אל תקראי לי הובי יותר בחיים שלך, יותר נכון, אל תקראי לי יותר בחיים שלך״ יצא מהחדר בטריקה. שמעתי את הטריקה החזקה של דלת הכניסה אמא: ״מה קרה?״ אמא שלי רצה לכיווני כאשר אני יורדת במדרגות ומורידה לבנתיים את נעלי הבית אני: ״לא עכשיו אמא״ אמא: ״אבל מה קרה נאיון?״ אני: ״אני אסביר לך אחר כך״ אמרתי כאשר אני יוצאת מהבית ונועלת נעליים אקראיות שהיו בכניסה לבית. רצתי ורצתי לאורך כל הרחוב עם הפיג׳מה ועם הכל ותאמינו לי זה הדבר האחרון שעניין אותי באותו הרגע.
*07:28* אחרי בערך שעה של חיפושים התייאשתי וחזרתי הביתה. הרי בטוח שהוא יחזור מתישהו..
