*לאחר שבועיים*
*12:36*
כבר צהריים, שבועיים שלא ראיתי אותך או שמעתי אותך.
ידעתי שזאת הייתה טעות להגיד לך שאני לא מרגישה כלום, הייתי צריכה לשקר למרות שאני לא עושה את זה הרבה..
בבקשה הובי, בבקשה תחזור..
רשמתי ביומני
*לאחר שבוע נוסף*
*02:13*
היי, זאת שוב פעם אני.
קשה לי שאתה לא פה לידי, שאתה לא מחזיק את ידי ברגעים הכי קשים בחיי.
לא אכלתי, שתיתי או עשיתי משהו כבר מלפני שלושה ימים, בגלל דיכאון עמוק, דיכאון שלא נגמר, שלא רוצה לשחרר.
שלושה שבועות שלא העזתי לצאת מהחדר.
ישבתי ובכיתי במשך שלושה שבועות רצופים בגלל רגשות אשם, שאני זאת שגרמה לזה, לזה שאתה לא פה. וזה נכון כי אי אפשר להגיד שלא..
אני לא יודעת איפה אתה נמצא עכשיו אם אתה בכלל נמצא.
אז החלטתי לשים לזה סוף, סוף ״מתוק״, סוף שאני מקווה שאתה חי בשביל לדעת איך הוא קרה.
אני יודעת שכשאני אעשה את זה ימצאו את היומן הזה ויקראו את כל מה שכתוב בו גם אם זה הדברים הכי סוטים שיש (ויש😬).
אז, אני רוצה להגיד תודה לכולם, שתמיד דאגו לי ואהבו אותי, שתמיד היו איתי גם ברגעים הכי קשים, תודה.
ועכשיו המכתב שלך,
מכתב שכנראה אף פעם לא תקרא
A Letter You Will Never Read
באנגלית זה נשמע יותר טוב.
היי הובי,
הדבר הכי קאסום שיכול להיות.
הסאנשיין שלי, האור שלי, היופי של חיי, שהציל אותי מהחרמות שעשו עליי שהייתי קטנה, שהיה תמיד בצד שלי, שתמיד תמך והיה לאוזן קשבת, שאף פעם לא ויתר עליי. סליחה.
כמו שאתה מכיר אותי, לסליחה בשבילי יש משמעות גדולה, בעלת ערך עצום, בגלל זה קשה לי להגיד סליחה וגם בגלל זה קשה לי לסלוח; אני חושבת שאת המילה סליחה היו צריכים למכור בכסף כדי שאנשים לא יגידו סתם.
קשה להגיד סליחה, במיוחד במקרה הזה שבו אני האשמה.
קשה לי לצעוק מהחלון את השם שלך ואתה לא עונה.
אם היית שם בדירה ממול היית פותח את החלון ומנפנף לי לשלום, כמו שאני מכירה אותך אתה תמיד עושה את זה.
אבל..
בדיוק עכשיו אני עומדת ליד החלון ומבחינה ברחוב ״הפשוט״ בו אנחנו גרים, מעבירה את עיניי אל ביתך, אל חלונך ואתה לא שם, לא שם בשביל להגיד לי לילה טוב, בשביל להגיד לי כמה שאני חמודה כמו כל הזמן שאתה אומר לי, בשביל להגיד לי שאתה תמיד לצידי גם כשהכי קשה לי. אתה לא פה..
מצטערת אבל.. אני חייבת לשים לזה סוף.
כשסיימתי לרשום ביומני הלכתי אל האמבטיה, לקחתי את היומן איתי ולקחתי סכין מהמטבח.
התחלתי לחתוך את העור ואת הורידים, וזה כואב, כלכך כואב.
ראיתי כבר שיומני מחוסה בדם טהור ואדום במיוחד.
הגעתי לבשר, שם החלטתי לעצור ופשוט לתת לדם לרדת עד שאני אתרוקן.
אבל אז שמעתי פתיחת דלת ומישהו אמר
???: ״נאיוני, אני מצטער!״
רציתי ללכת אבל רגע לפני שהורדתי את הרגל שלי לרצפה כבר שכבתי מרוסקת באמבטיה כאשר אני מחוסה בדם ופשוט אמרתי
אני: ״ביי עולם, היה נעים להכיר...״
והוווו סיימנו את הסיפורון☺️
מקווה שאהבתם❣️
אשמח שתצביעו לי☁️
ביי ושבוע טוב💗💗💗
.
YOU ARE READING
A Letter You Will Never Read
Mystery / Thriller׳למה עזבת אותי לבד? ׳אין לי אף אחד אחר חוץ ממך..׳ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אזזזזז היי שוב הפעם😳 הפעם זה הולך להיות סוג של וואן שוט שמורכב משתי פרקים! תהנו💕
