letting go- 놓아 놓아 놓아

part one- begin

"ג'ון יונג'ון, אתה לא תדבר אלי ככה!" ג'ונגקוק צעק בקול שגרם לבנו הצעיר בן השמונה להשפיל את ראשו.
"אני שונא אותך!" הוא אמר בתוקפנות אך בלחישה כך שרק האב המיואש יכל לשמוע, למרות שגם כך, לא היה מי שיקשיב להם.
קשה לג'ונגקוק לצעוק על הילד שלו, קשה לו לגרום ליצור האהוב עליו בעולם לבכות כי הוא רצה שהוא תמיד יהיה מאושר, אך הפעם... הפעם בנו האמת חצה את הגבול.
למשמע דבריו של יונג'ון הצעיר, דמעה זלגה במורד פניו של ג'ונגקוק ולפני שזה הספיק להגיב, הוא ראה את הילד הקטן רץ אל הדלת ויוצא ממנה, צועק שלא יחפש אותו כי הוא לא רוצה לחזור הביתה יותר לעולם.
'כמובן שהוא יחזור...' ג'ונגקוק אמר לעצמו, בטוח בכך שהילד יושב ברחוב מחוץ לדירתם ויחזור בשניה שירגיש רעב, שזה בערך כל שעה.
האב המיואש הלך לסלון, מתיישב על הספה ומסתכל אל החלל הריק, מרגיש את הכאב מחלחל שוב אל ליבו כשלא שמע את קול בנו הצעיר בבית, כן, עברו רק כמה דקות אך הוא לא יכל, פשוט לא יכל להפסיק לדאוג.
יונג'ון מאוד עקשן, גם בגיל כה צעיר, הוא למד כבר להסתדר לבד בגלל כל הטעויות שג'ונגקוק עשה, כן, הוא לא היה הורה טוב במיוחד, האמת שהוא היה רק בן 27. בנו נולד כשהוא היה בן 19, עוד ילד בעצמו, והאמא? טוב... היא החליטה פשוט לעזוב.

לג'ונגקוק מעולם לא הייתה משפחה, הוא עבר מבית יתומים אחד לאחר, ממטפלת למטפלת עד שלבסוף, בגיל 13 הובא לפנימיה, כי הרי זה כבר גיל בוגר, גיל שמוכיח לך שאף אחד בעולם לא ירצה אותך איתו... וכך הוא גדל, הכיר בחורה נחמדה ואפילו יצא איתה במשך כמעט שנה...עד שהטעות הזו קרתה. והוא החליט, שלא משנה מה, גם אם הטעות הזו קיימת, הוא לא יעזוב את הילד הזה, הוא יגדל אותו גם אם זה הדבר האחרון שהוא יעשה.
אז כן, ג'ונגקוק אולי לא האב הכי מושלם בעולם, אך בשביל יונג'ון, הוא יעשה הכל.

*

יונג'ון הצעיר ישב על המדרכה בחוץ, קרוב לחנות הקטנה שהייתה לייד ביתם, הם לא היו עשירים במיוחד אך כסף זה לא מה שחסר להם. ג'ונגקוק העניק לילד שלו את כל מה שיכל, הוא עבד קשה בימים ובלילות עד שיום אחד, המנהל שלו החליט שיש לו פוטנציאל ליותר והעלה אותו לדרגה בכירה בחברת מחשבים מוכרת. אז כן, בנוסף לזה שג'ונגקוק אבא רע, הוא גם איש עסקים שמעביר את רוב שעות ימיו בעבודה.
יונג'ון הצעיר שתה את החלב הממותק שהמוכרת הזקנה הביאה לו, הם כבר הכירו בכל הפעמים שהילדון ברח מביתו ובכל פעם מחדש הייתה מפנקת אותו בדבר קטן כדי שלא יהיה עצוב... אך כמובן שזה לא עזר.
לריב עם האדם היחיד שחשוב לך, זה היה קשה... ואמנם ילדים בגילו לא באמת יכלו להבין את הריבים והויכוחים הללו, אך זה לא מנע מהכאב להופיע בחזהו בכל ריב מחדש.

*

יי סול בדיוק יצאה מעבודתה, מתכננת ללכת לביתה ולישון, רק כדי שתקום בבוקר למחרת שוב ותלך לעבודה, כמו בכל יום, שגרה משעממת ונטולת חיים.
יי סול הייתה מורה ביסודי, היא לימדה אנגלית וניסתה לתת לתלמידיה את כל החומר הנחוץ שרק יכלה, גם מעבר לשעות הלימודים וגם בלי קשר אליהם.
יי סול מאוד אהבה ילדים, היא הקדישה להם את כל זמנה הפנוי אך חוץ מתלמידיה הרבים לא היה לה למי להעניק אהבה.
זה לא שגברים לא רצו אותה, המונים היו רודפים אחריה ברחובות רק בשביל מעט יחס, אך אף אחד מהם לא היה זה, תמיד היה משהו חסר, משהו שמנע ממנה לצאת עם כל אחד שרק ניסה במשך יותר מחודש.
היא גם לא הייתה מבוגרת, היא הייתה בסך הכל בת 27 והיה לה עוד זמן בשביל להקים משפחה כמו שרצתה, בשביל להכיר בעל ולתת לו את כל חייה... השעון אולי מתקתק אבל הזמן שנמצא ברשותה היה רב ולכן לא דאגה.