פרח הערפדים

פרק 2

סיוניונג הסתובבה בבהלה והנער אחז בכתפייה והשכיב אותה על המיטה ליד כשהוא רוכן מעלייה.אנחת כאב נפלטה משפתייה.

"תעזוב אותי!"קראה וניסתה להשתחרר מלפיטת האבן שלו"מה אתה רוצה בדיוק?"

"למצוא את פרח הערפד,שאתם בני האדם גנבתם לפני 150 שנה."קולו כבר לא היה אדיש יותר ועיניו רציניות.

"פרח...הערפדים?"חזרה אחריו"מה זה?"

"זה מה שאת אמורה למצוא"אמר באותו טון.

"למה אני?"גמגמה סיויונג"איך אני אמורה ל..."

"את יודעת הרבה על פרחים,נכון?"

"פרחים..."ענתה"אמא שלי נהגה למכור בעבר,"היא הוזיזה את ידייה בנסיון להשתחרר"אבל יש כל כך הרבה אנשים שמוכרים פרחים,למה זו צריכה להיות אני?"

סיויונג ניסתה להשתחרר,שוב,אבל,שוב,האחיזה שלו הייתה חזקה מידי..."הצלתי אותך בפעם הקודמת...כבר שחכת מזה?"

"טוב...זה..."לא היה לה מה לומר חוץ מזעקת כאב.אבל הוא רק הביט בה במבט חודר.

סיויונג ישבה מולו על כסאות המטבח בביתה בשקט מביך וכשבאה לקום אמר"תשבי."סיויונג התיישבה חזרה במקומה הוא קרא בשתי שמות."באקאהן,אקאן."ושתי דמויות הגיחו מאחוריה מין האוויר.

"מי אתם לעזאזל?"קראה.

"אתם בני האדם קוראים לנו מוצצי דם,דרקולה!"ענה אקאן"אהה...את קוראת לנו ערפדים,לא?"אקאן הביט בא בחיוך ולפתע עיניו זהרו באדום והוא העביר את לשונו על שיניו.סיויונג נרתעה אחורה בכיסא שלה אבל הנער הרגיעה אותה כשאמר "אין צורך לפחד ממנו כשהוא מדבר ככה."אבל בשנייה שאחרי...

"הוא לא ייפגע בך כי עד שתמצאי את הפרח את משועבדת לי,ואנחנו נשמור עלייך."

"שפחה?"שאלה המומה וקמה במהירות מהכיסא שלה,אבל פתאום לא יכלה לזוז.גופה לא ציית לה והיא ראתה את מבטו של הנער עלייה.ידה התרוממה מצד גופה והיא ניסתה בכל כוחה להתנגד לה.אבל ללא הצלחה.ידה נשלחה לכיוון השולחן הריק שדף קלף עתיק הופיעה עליו ידה לא צייתה לה וחלפה מעל הדף הריק וכשידה עברה מעליו הופיעה אות .סיוניוג לא ידעה למה זה כואב לה אבל ברגע שהאות הופיעה הדף נעלם.שרשרת הופיעה על צאוורה.שרשרת זהה בדיוק הופיעה גם כן על צאוואו של הערפד.

סיויונג נשפה בכאב והתמותתה על הכיסא שלה,מתנשפת בקוצר נשימה.

"את יכולה לקרוא לי לואיס."חייך הערפד מולה.

סיויונג הביטה לשתי הצדדים בחשש מחוץ לשער בית הספר שלה.מחפשת ובודקת.שומר בית הספר הבחין בה וקראה לכיוונה אבל היא לא שמעה.הוא התקרב יותר והתכופף לעברה."תלמידה."קרא וסיויונג,שלא שמעה אותו מתקרב, צרחה בבהלה."מה את עדיין עושה כאן?את לא הולכת הביתה??"שאל.