וואנשוטים

7

יששש וואנשוט חדשששש

הפעם על ריינה.

הוואנשוט הוא מנקודת מבט של מישהו... אחר.

פשוט תקראו. ואני ממש מקווה שתהנו, עבדתי עליו הרבה.

ואני מקווה שלוואנשוט הבא לא תחכו ככ הרבה זמן, יש לי כבר רעיון, עכשיו צריך רק לכתוב אותו.

תהנו✨

תומאס פקח את עיניו לשמש המסנוורת שחדרה מבעד לחלון, הוא מצמץ כמה פעמים והתרומם לישיבה במיטתו.
עוד יום מתחיל.
לאחר חצי שעה של בהייה בקיר תומאס החליט לקום, השעון הדיגיטלי בחדרו הורה על השעה חמישה לתשע...
חמישה לתשע...
משהו צילצל בתת המודע של תומאס.
הוא מאחר לעבודה...
תומאס שפשף את עיניו.
רגע. הוא מאחר לעבודה!
עוד לא עברה שניה ותומאס כבר העיף מעליו את השמיכה ורץ לחדר האמבטיה, הוא שטף את עיניו, צחצח את שיניו, ניסה, ללא הצלחה, לסדר את שיערו. התלבש, נעל נעליים ורץ לרכב האפור שחנה בחנית הבית שלו. תומאס נכנס לרכב והתניע אותו במהירות, מתחיל לנסוע.
הוא היה כבר בחצי הדרך לעבודה כשנזכר ששכח לנעול את הבית, הוא החניק צעקת ייאוש והסתובב.
לאחר שנעל את הבית וחזר לרכבו, תומאס החל לנסוע שוב את דרכו לעבודה כשהשעון השחור שעל ידו הורה על השעה עשר ושמונה דקות.
הוא יותר ממאחר.
"קדימה..." תומאס מלמל וצפר למכונית שמלפניו להתקדם.
בשעה עשר ועשרים תומאס סוף סוף הגיע. הוא חנה ליד המסעדה הקטנה, יצא מהרכב והתקדם לעבר המסעדה.
תומאס נכנס בשקט, מנסה להתגנב לחדר העובדים בלי שישימו לב אליו. אנחת רווחה יוצאת מפיו כשהוא מצליח בזה. הוא נכנס לחדר העובדים, ופנה למתלה הסינרים, הוא רק צריך לשים את הסינר ולהתחיל משמרת בלי שהבוס שלו ישים לב אליו. פשוט.
אבל מישהו כבר חיכה לו ליד המתלה, מחזיק את סינרו של תומאס בידו.
"מה השעה תומאס?" שאל ארן, ותומאס חייך חיוך תמים ועונה בשקט "עשר ועשרים?"
"כן תומאס. עשר ועשרים!" הוא אמר, מרים את קולו מעט "אתה מאחר בשעה וחצי! היית אמור להיות כאן בתשע!"
"למען האמת," אומר תומאס "אני מאחר בשעה ועשרים, לא בשעה וחצי..." תומאס החליט להתחכם.
"זתומרת...ס-סליחה, בוס" מלמל תומאס כשארן הרים אליו גבות, מוסר לו במבטו שעוד שניה הוא מפוטר. "היו פקקים..."
"לא אכפת לי, תומאס" אמר ארן "היית יוצא מוקדם יותר"
"אוקיי, ארן..." תומאס אמר "אני מצטער"
"פף...תתחיל לעבוד" הוא אמר וזרק לתומאס את סינרו.
תומאס לבש את הסינר במהירות ויצא מחדר העובדים, מתחיל למלצר.

כשהגיע הערב, תומאס כבר היה מותש. הוא עבד כל היום, ללא הפסקה.
"תומאס!!" צעק ארן מהמטבח, "כן ארן?" ענה תומאס בצעקה מחדר העובדים.
"בוא לפה!!"
"אני בהפסקה!!" הוא צעק ברוגז.
"תומאס!!"
"לעזאזל..." מלמל תומאס וקם מהספה, "אני בא!" הוא צעק והלך אל ארן במטבח.
"מה?" הוא אמר בזעף, ארן הסתכל עליו במבט בוחן ואז אומר "יש לנו היום אירוע, אני צריך שתמלצר שם"
תומאס גלגל עיניים והנהן. כאילו שיש לו ברירה.
"יופי, עכשיו לך תחליף סינר, הוא התלכלך לך"
תומאס אפילו לא ענה, רק הסתובב לכיוון חדר העובדים, הולך להחליף סינר.
הוא בדיוק קרס על הספה כדי לנוח כשארן קרא לו מהמטבח. שוב. "תומאס? אתה בא? הם תכף צריכים לבוא!!"
"אני בא! אני בא!" אמר תומאס בייאוש ורץ אל המטבח.
"מה?" הוא שאל. "לך תעמוד בכניסה, תוביל אותם אל החדר כשהם יגיעו"
"בסדר" הוא אמר, גלגל עיניים והלך לכניסה, מתיישב על כיסא ומחכה ל... להם... הוא הניח.
כעבור חמש דקות תומאס כבר הרגיש שעיניו נעצמות, הוא התיישב על כיסא המארח שהוצב בכניסה ולאט לאט עיניו נעצמו והוא נרדם...