התעוררתי.
הרגשתי שהראש שלי מתפוצץ, הייתה לי בחילה ואני די בטוח שנשברו לי כמה צלעות.
למה יש לי דה ז'ה וו?
סרקתי את המקום.
יש ספה, טלוויזיה, היה איזהו תמונה של ילדה בלונדי – רגע. זו אנבת'!
גיליתי שאני בעצם בחדר שלי.
שיפשפתי את עיניי.
התיישבתי על המיטה, והרגשתי כאב חד בצדדי הגוף שלי.
פלטתי אנקה חזקה ונשכבתי חזרה על המיטה שלי.
"פרסי?" שמעתי קול חלש מאחוריי.
התסובבתי מהר והראש שלי נדפק בקיר שליד המיטה.
"ניקו?!?!" צרחתי עליו.
עיניו של ניקו נפתחו כאילו הוא ראה את קרונוס עושה אהבה עם זאוס.
ניקו נפל מהמיטה והתרחק ממני בקפיצות.
הסתכלתי עליו. הוא כולו הסמיק.
פתאום שמתי לב שהוא בלי חולצה.
ניקו אמר "אתה מסמיק. למה אתה מסמיק. דיי. תפסיק עם הדבר הזה שאתה עושה עם הפרצוף"
"זה אתה מסמיק!" אמרתי לו בבושה "למה אתה בלי חולצה??"
"גם אתה בלי חולצה!"
שנינו כיסינו את עצמנו עם סמיכה.
שמענו נקישות בדלת. ילדה עם שיער ארוך מתולתל נכנסה לחדר.
"אוי אלוהים אדירים!" היא צרחה וטרקה את הדלת.
"פרסי זו אשמתך" אמר לי ניקו.
"תסתום"
YOU ARE READING
פרסי פוטר ועליית אדוני האופל
Maceraפרסי רק רצה לבלות את חודשו האחרון לפני שיחזור למחנה החצויים עם אנבת וחבריו, אבל הגורל קבע לו דרך אחרת. אנשים עם תלבושות מוזרות הופיעו ואמרו שהיה צריך לעזור להם בלהציל את העולם. פרסי כבר היה רגיל לקריאות כאלה. היי אנחנו איילה ועידו ואנחנו חדשים פה...
