פרסי פוטר ועליית אדוני האופל

ניקו

הפעם השלחתי את הפריזבי אפילו רחוק יותר, וגברת אולירי ישר רצה לכיוונו.

"אחח..." אמר ניקו ונשכב על החול. ניקו הרגיש רע שהוא נהנה בזמן שוויל צריך לעבוד, אבל הרוח הייתה כל כך נעימה.

ניקו פתאום הבחין בדמויות במרחק, והפנים שלו קדרו. לא היה לו כוח לעוד בעיות.

הוא קם וצעק לפרסי "אהה פרסי! אתה צריך לראות את זה".

פרסי אמר משהו לאנבת' והוביל את הגל לחוף.

"ליאו, תבוא!"

"מה קרה, ילד?" שאל אותי ליאו "אתה מבין שאני יותר גדול ממך, כן?" עניתי לו.

"איי... ניקו זקן חמוד שלי, מה קרה?" השיב.

פרסי ואנבת' הגיעו בריצה.

"מה קרה?" אמר פרסי.

"אתם רואים את האנשים האלה במרחק? הם צועדים לכיווננו, ואני לא בטוח שהם בני תמותה, אבל אני יודע שהם לא מפלצות." אמרתי והצבעתי על האנשים.

הם הסתכלו למרחק.

"לא היה יכול להיות לנו יום אחד שקט?" שאל פרסי.

" אתה יודע שלא, מוח אצה." ענתה אנבת'.

פרסי וניקו שלפו את חרבותיהם וליאו הצית את שערו באש.

"אתה באמת חייב לעשות את זה כל פעם שאתה נלחץ?" שאל ניקו.

"תסתום, די אנג'לו". אמר ליאו.

האנשים התקרבו בקצב עולה וצימצמו את הפער.

גברת אולירי חזרה בריצה עם המגן בפיה. היא שמטה את המגן והתחילה ללקק את פרסי.

"דיי.. דיי.. זה לא הזמן, חמודה" אמר פרסי והזיז אותה.

הם היו חמישה, שני אנשים בוגרים ושלושה שנראו בערך בגיל שלנו.

היו שני ילדים, אחד ג'ינג'י ואחד עם שיער שחור פרוע עם משקפיים, שניהם החזיקו מקלות בידיהם.

לידם, עמדה ילדה עם שיער ארוך בצבע חום, היא גם החזיקה מקל ביד שלה.

היה שם גבר נאה שנראה בסביבות גיל השלושים שגם הוא החזיק מקל, רק קצר יותר.

לידו, עמד איש זקן, עם זקן ארוך מאוד בצבע לבן, מה שהיה ברור לניקו, שהאיש לא היה אמור לזוז בקצב כזה.

ניקו הבחין שהוא היחידי שלא החזיק מקל.

"שמתם לב שהאנשים האלה אוהבים מקלות?" לחש ליאו.

האנשים המוזרים כבר עמדו במרחק 20 מטר מאיתנו.

"מי אתם?" שאל פרסי וכיוון את חרבו לכיוון של הילדה עם השיער החום.

"אף אחד לא חושב שהמקלות האלה מטומטמים? באמת? רק אני?" אמר ליאו.

"אני אשמח אם תעיף את החרב שלך, פר-משהו ג'ונסון." אמר הילד הג'ינג'י ונעץ בו מבט זועם.

"אני היחידי שחושב שהוא ממש דומה לדיוניסוס?" אמר ליאו.

כולם הסתכלו עליו במבט זועם ואצבעותיו החלו להעלות עשן.

"ליאו תירגע" אמר ניקו.

"אני לא שולט בזה!" אמר ליאו ונופף בידיו.

הכפות ידיים שלו כבר לגמרי היו באש.

"בשם כל האלים שיושבים באולימפוס ואוכלים נקטר אני באמת לא שולט בזה!" אמר ליאו והתחיל להילחץ.

"ליאו. תירגע, תחשוב על דברים טובים" אמרה אנבת' בלחץ.

ליאו הרים את שני ידיו ואש יצאה מידיו במהירות אדירה ופגעה בילדה עם השיער החום חזק בחזה, הילדה עפה אחורה ונחתה על הגב. הבגדים שלה התחילו לעלות באש.

"אגואמנטי!" אמר האיש בן השלושים וכיוון אל הילדה את מקלו.

בשנייה, יצא מהמקל מים וכיבה את הילדה.

"הי פרסי, יכול להיות שגם הוא בן של פוסידון!" אמר ליאו וידיו החלו להיכבות.

"אתם תשלמו על זה" אמר הילד עם המשקפיים. הוא הרים את שרביטו לכיוון אנבת' וצעק "אקספליארמוס!". אור לבן נורה ממקלו ופגע לאנבת' בדיוק בחזה, אנבת' עפה לאחור ופגעה באבן, ראשה החל לדמם.

"בשם טרטרוס, אנבת'!". פרסי רץ אליה והאכיל אותה נקטר.

"ניקו, אני חושב שזה זמן טוב לזמן כמה מתים" אמר לי ליאו.

"חשבתי שאף פעם לא תבקש" עניתי.

התרכזתי, וקראתי לשלדים, מיד בקעו מהקרקע 3 שלדים עם חרבות שחורות ארוכות.

"תגנו עלינו!" צעקתי אליהם.

הם מיד רצו לכיוון האיש הנאה.

הוא כיוון אליהם את מקלו וצעק "אינקרצרוס!" וחבלים נכבלו סביב השלד הראשון שלי.