פרסי פוטר ועליית אדוני האופל

פרסי - פרק 20

"מהר!" אמרתי לאנבת' בזמן שאני והיא מרימים את ניקו.

"פרסי תחזיק בי!" צעק הארי.

עזבתי יד אחת מניקו ונגעתי בהארי.

"עכשיו!" צעקתי.

הרגשתי שנשאבתי הצידה והייתה לי בחילה נוראית.

הופענו, כרגיל, 2 מטרים מעל המקום שבו היינו אמורים להיות בו.

נחתתי על הגב שלי בכאב אבל לא יכולתי לקחת את הזמן. ניקו איבד כבר הרבה דם.

קמתי על הרגליים שלי והקמתי את אנבת'.

היא הבינה שאין לה זמן להיאנח וקמה איתי.

הרמתי את ניקו מהידיים ואנבת' הרימה אותו מהרגליים.

כל הזרוע של אנבת' מהר התמלאה דם מהפצע שנפער הרגל של ניקו, נראה שהוא גדל מהנפילה.

וואו ניקו היה כבד.

מהר הנחנו אותו על השולחן בסיפון הספינה ארגו 2.

כל הפנים שלו היו שרוטות, אבל מה שהכי משך תשומת לב, היה חתך ארוך שנמשך מהשפה שלו אל הסנטר.

חוץ מזה, החולצה שלו הייתה קרועה לגמרי וחשפה את החזה שלו.

בברך של הרגל הימנית שלו היה חתך ענקי שדימם במידה מדאיגה. פשוט כל החלק שמתחת לברך הייתה חסרה.

"מהר פרסי!" צעקה אנבת', אבל לא ידעתי מה לעשות.

הסתכלתי על הפצע והבנתי. "צריך לעצור את הדימום" אמרתי לאנבת'.

היא הסתכלה עליי בזעם "אתה חושב?!".

זה לא עזר.

קרעתי חתיכה נכבדת מהחולצה של אנבת' ומהר רצתי אל ליאו ששכב עדיין על הרצפה.

"ליאו! ליאו!" צעקתי עליו וסטרתי לו.

"ליאו!" צעקתי לו חזק.

ליאו קם במהירות ונגח בראש שלי.

"אני לא רוצה לאכול את זה תפסיקו לצעוק עליי!" הוא צרח והסתכל עליי.

"ליאו תתאפס אני חייב נייר דבק".

ליאו מהר שלף נייר דבק מחגורת הכלים שלו ונתן לי אותו. הוא מייד קרס אחרי זה.

רצתי חזרה אל אנבת' עם הבד הקרועה בידי והסתכלתי על ניקו. הוא התעורר.

אנבת' תפסה בידיים שלו והצמידה אותם לשולחן. "הוא ממשיך לזוז" אנבת' אמרה.

"הוא אומר שהוא חייב לגעת בברך".

"אל תתני לו" אמרתי לה.

ניקו צעק והצרחות שלו חדרו אליי, הן הרגישו נורא. שנאתי לשמוע את חברים שלי צורחים.

"ניקו אני צריך שתיהיה חזק" אמרתי לו. "זה הולך לכאוב."

הוא נשך את שפתיו בניסיון לא לצעוק מכאב והנהן בכאב בראשו.

הלכתי אל הרגל שלו והתכוננתי. "שלוש. שתיים. אחת."

מהר הצמדתי את הבד אל הרגל שלו וכיסיתי את הבד עם הנייר דבק. ניקו צרח בכאב, צרחה חדה, שמהר שתקה.

הוא התעלף.

"אממ.. זה אמור לקרות?" שאלתי את אנבת'.

היא ניערה אותו קצת.

"וויל" היא אמרה.

"מה?"

"וויל! תקרא לוויל!"

"דרכמה אני צריך דרכמה!" צעקתי עליה בלחץ.

היא מהר שלפה דרכמה מהכיס שלה וזרקה לי. היא תמיד מוכנה.

מים! אני צריך מים. איפה אני עכשיו אשיג מים??

מהר ירדתי לסיפון התחתון ונכנסתי אל השירותים.

אוקיי אני לא גאה בזה, אבל ממש הייתי צריך מים.

הרמתי את האסלה, אבל הייתי צריך קשת.

אני מצטער ליאו, אבל ניקו בסכנה.

הרגשתי צביטה קטנה בבטן שלי ושלחתי זרם מים מהאסלה לכיוון התקרה של המקום. הלחץ של המים, כמו שקיוויתי, פוצץ את התקרה ואור שמש חזק נכנס לאסלה.

הסתכלתי על המים ונוצר רסס קטן של קשת.

זרקתי את הדרכמה ומילמלתי ברכה חרישית אל איריס.

"וויל סולאס, מחנה החצויים". מהר נגלה מולי תמונה של הגב של וויל.

הוא היה בתורנות מטבח, והוא שטף כלים.

"וויל! וויל! זה מקרה חירום!" צעקתי עליו

הוא הסתובב במהירות וצרח.

"וויל  אין זמן, זה ניקו. הוא פצוע." 

"ניקו?"

"כן! ניקו! הוא פצוע תגיע לכאן עכשיו!"

"איך אני אמור לעזאזל להגיע? איפה אתם בכלל?"

"אהה שיט. אנחנו בארגו 2, במפרץ לונג איילנד"

"אני מהר לוקח פגאסוס לשם! תרגיעו את ניקו. באיזה מצב הוא? מה קרה לו? תביאו לו נקטר עכשיו!"

"לא. פגאסוס ייקח יותר מדי זמן, ונגמר לנו הנקטר."

"מה? איך יכול להיגמר למישהו הנק- טוב פשוט, תשאירו אותו בחיים! איך אני אמור להגיע לשם לעזאזל?!?!"

"יודע מה? רוץ עכשיו לגבעה שהעץ של תאליה פעם היה בו. פשוט תעשה את זה"

" אני עכשיו רץ. פרסי, אם משהו רע יקרה לניקו אני נשבע בנהר הסטיקס שאני אהרוג אותך!".

בנימה הנחמדה הזאת השיחה נגמרה, ודמותו של וויל הרץ נעלמה.