"כ-כן", אמרה שי לי מחייכת אל עבר האישה המבוגרת שניצבה לפניה.
"והאם מצבך השתפר?", שאלה אותה האישה מתבוננת באישה אדומת השיער היפיפיה שניצבת לפניה.
"לא כל כ-כך", אמרה שי לי מעקמת את פניה,
"א-אבל זה תהליך נכון.. ז-זה ישתפר ב-בסוף", היא אמרה מעקמת את פיה לחיוך מאולץ,
"אני מקווה.", אמרה האישה, התבוננה בשעון, והחזירה את מבטה חזרה לאישה, "חוששני שתם זמנינו היום, אבל נתראה בשבוע הבא", שי לי לחשה בין שיניה ''תודה", קמה ויצאה מן המשרד.
היא ירדה במעלית חושבת על התהליך שעברה בשנה האחרונה מגיעה סוף סוף לדלת הכניסה, היא יצאה, נכנסה, ויצאה שוב מהדלת, מתעלמת מכל המבטים שנשלחו לעברה, "אני חייבת", זה בשביל הסדר הנכון של הדברים, שי לי שיננה בראשה.
מאז שהיתה שי לי ילדה קטנה שי לי נהגה לגמגם, בהתחלה זה לא הפריע לה אבל עם איך שהיא גדלה, כך גם גדלו האובססיביות שלה והזיקה אחר השלמות, וכששי לי הבינה את חוסר השלמות שנובעת בגמגום שלה היא החליטה ללכת למטפלת שתעזור לה להפתר מהגמגום שלה-אנה, אבל בין לימודי הרפואה הקשים והעבודה המתישה שלה שי לי לא מצאה זמן ללכת לאנה יותר, וכל התהליך שהיא עברה בשנה ששי לי נהגה ללכת אליה בקביעות נמחק, כאילו ומעולם לא היה, ושי לי חזרה בדיוק לאותה נקודת ההתחלה,
אי השלמות.
YOU ARE READING
obsessions
Romanceאובססיה- "הפרעת אישיות טורדנית כפייתית". "א-אתה ל-ל-לא עושה את ז-זה נכון.", אמרה הנערה קמה ממיטתה במהירות מדליקה ומכבה את מתג האור שלוש פעמים נוספות, "שש פעמים, ל-לא שלוש".
