בית האויבים

פרק 4: האדם בשחור

ג'ייד התעוררה כשמהחלון שהיה סגור בחלקו בקרשים עוד לא הייתה קרן אור אחת, היא החליפה את בגדיה, ויצאה מהחדר, עברה שוב ליד כל הדלתות, וירדה במדרגות. ג'ייד שוב נכנסה לחדר הגדול שהיה חשוך, וראתה דמות אדם שחורה עומדת בצד השני של החדר, "מי זה?" שאלה ג'ייד בשקט, והתחילה להתקדם לעבר האדם. לא נשמע מענה, וג'ייד המשיכה להתקדם, וכשהדמות נהיתה ברורה, ג'ייד צרחה צרחת איימה, זה היה בחור בחליפה שחורה, עם קליע בירך, שרק עמד והסתכל לקיר. "ג'ייד" אמר לפתע האדם בשחור, "ג'ייד קומי את כולך מזיעה" שוב אמרה האדם.
ג'ייד פתחה את עייניה במיטתה כשאחיה הקטן עומד ומטלטל את ידיה, ג'ייד ניגבה את הזעה ממצחה והתרוממה לישיבה, "את בסדר?" שאל הנרי בסקרנות, "כן כן רק חלום רע" ענתה ג'ייד במהירות, "בואי למטה כולם כבר שם" אמר הנרי במעט התרגשות ומשך בידה של ג'ייד. שניהם ירדו לחדר הגדול, אבל הפעם הוא היה מואר באור צהוב, וכל המתגוררים בבית עמדו בקבוצות ושוחחו. דרק נדחף בין האנשים והתקרב לג'ייד בחיוך, "בוקר טוב" אמר דרק במעט מבוכה, "דיברתי פה עם רוז, בואי תכירי אותה" המשיך דרק ולכך את ג'ייד לצד השני של החדר,
רוז עמדה בפינה, עם שער בלונדיני קצר ועיינים כחולות, "אמ כן רוז זו ג'ייד, ג'ייד זו רוז" אמר דרק בחיוך, "את דומה לאמא שלך...." אמרה ג'ייד בשביל להתחיל שיחה, "כן אומרים לי את זה הרבה" ענתה רוז ושיפשפה את רגלה בלחץ. ג'ייד הסיתה את מבטה לאותו מקום שבוא עמד הבחור בשחור בחלום שלה, שם עמד אוגוסט, אביב של דרק. צמרמורת של לחץ עברה בגופה של ג'ייד והיא החזירה את המבט לרוז ולדרק, "איך הרגל?" שאל דרק, "בסדר אני מניחה" שיקרה ג'ייד, רגלה עוד כאבה מאוד. "אז היום נתחיל באימונים?" שאל דרק את שתיהן, "כן!" צווחה רוז בהתרגות, "א-אתה תלמד אותנו?" שאלה ג'ייד בהיסוס, "כן...אבא שלי לא טוב בללמד ילדים, הוא ממש זעפן, אז הוא מינה אותי ללמד אתכם...." ענה דרק במעט בושה.
"ארוחת ערב" אמרה מרגרט עם ידיים מלאות בצלחות, כולם התיישבו לאכול חוץ מאוגוסט שהלך לדלת גדולה מברזל שנפתחה בקוד, ונעלם. "לאן אבא ש'ך הלך?" שאלה רוז את דרק בפה מלא בפנקייקים, "שם זה המרתף אולי לתכנן איזו מתקפה, לא יודע" אמר דרק בסרקרנות. אחרי האוכל כולם חזרו לחדרים, חוץ מדרק, רוז, וג'ייד שנשארו בחדר הגדול, "איפה אנחנו מתאמנים?" שאלה רוז בהתרגשות, "למטה" אמר דרק במסתוריות, "היי הרברט, תפתח לנו את המרתף אנחנו מתאמנים היום" שאל דרק את הרברט שבא לעלות במדרגות, הרברט הלך לדלת הברזל פתח אותה בעזרת קוד ארוך והלך למדרגות בלי לאומר מילה, "יורדים" אמר דרק והתחיל בהליכה מהירה לדלת, רוז, דרק וג'ייד, ירדו במדרגות טלולות וארוכות במשך שתי דקות והגיעו לחדר ענק, עם 5 שולחנות, הרבה מחשבים, וחלקים שונים של אקדחים ופצצות שונות, בחלק השני היה שולחן גדול שני מטר מהקיר, ועל הקיר 4 מטרות מחוררות בקליעים. "בואו לשולחן" אמר דרק במעט התרגשות והתקדם לשולחן הגדול, "איפה אוגוסט?, לא ראיתי אותו עולה לחדר" שאלה ג'ייד בסקרנות, "לא'יודע" אמר דרק ללא התעניינות, "אז כחו את אלו" אמר דרק והושיט שני אקדחים שחורים, "אוקיי אתם לוכחים אותם ככה, מכוונים, ויורים" המשיך דרק ופגע באמצע המטרה שמולו עם אקדח נוסף, "רוז תתחילי גם לך יש קצת ניסיון" אמר דרק ופינה לרוז את המקום, "קצת" אמרה רוז בגיחוח, הרימה את האקדח, ואפילו בלי לכוון ירתה קליע כמעט לאמצע, "עבודה טובה" אמר דרק בחיוך רחב, "עכשיו ג'ייד" המשיך דרק, ג'ייד התקרבה בצעדים קטנים אל השולחן, אוזניה התחילו לצפצף, היא שמעה את הלב שלה פועם, היא הסתכלה אל האקדח, כיוונה אותו, והחזירה את המבט למטרה. הוא שוב עמד שם, אדם גבוה בבמגדים שחורים ומסכת מגן, עם בירך, ג'ייד לחצה על הדק מפחד, ובצרחה קולנית נפלה ארצה, "ישר במטרה, מהפעם הראשנה" אמר דרק בהפתעה רבה, "אבל מה קרה לך?" שאלה רוז והתקופפה לג'ייד, "הכל בסדר, פשוט זה חדש לי ואני קצת בלחץ" שיקרה ג'ייד כי לא הייתה בטוחה שחבריה החדשים יאמינו לה, או יצחקו עליה. דרק הושיט את ידו לג'ייד, "תודה" אמרה ג'ייד בזמן שנעזרה בידו של דרק בשביל להתקומם, ועוד צמרמורת עברה על כל גופה. "נמשיך?" שאל דרק, ושלושתם המשיכו לירות במטרות במשך כשעה, "יפה את כבר ממש טובה" אמרה רוז לג'ייד אחרי שירתה למטרה בפעם השמינית ופגעה בדיוק במטרה. "טוב נראה לי נסי-" ניסה להגיד דרק כשרעש חזק מהדלת שמאחורייהם קטע אותו, "מ-מה זה" שאלה רוז במעט פחד, "זה מחסן הנשק...." אמר דרק בסקרנות, "בואו" אמרה ג'ייד בזמן שהתחילה ללכת לכיוון הדלת, והרימה את האקדח. "דרק, בשלוש אתה פותח את הדלת" לחשה ג'ייד, דרק הינהן וגם התקרב לדלת, "אחד.......שתים........שלוש" אמרה ג'ייד, דרק פתח את הדלת והתרחק ממנה, לפניהם של השלושה נגלה גוף גדול שוכב על עירמות גדולות של אקדחים ורובים, "א-אבא" אאמ דרק כשקולו מלא בלחץ