"אתה פצוע אוגוסט" אמרה רוז שראתה פצע מדמם על רושו של אוגוסט, "בוא" אמר דרק והושיט לאוגוסט יד. "אני בן אדם בוגר, אסתדר לבד" ענה לו אוגוסט בתוקפנות, אוגוסט קם בגניחה קלה, יצא ממחסן הנשק והתקדם למסך מחשב כבוי, הוציא מתלית והתחיל לנגב את הפצע המדמם, "אוקיי" אמר אוגוסט והוציא מסרק שחור ותחיל לסדר את השער והשתמש במחשב כראי, "איך הגעת לשם בכלל?" שאל דרק בסקרנות, אבל אוגוסט לא ענה. "אוקיי ילדים, לא מדברים על מה שראיתם פה" אמר אוגוסט בקול מאיים, "או-אוקיי" אמרו ג'ייד, רוז ודרק בפחד. אוגוסט עלה במדרגות ונעלם. "מה הוא עשה שם בכלל?" שאלה ג'ייד, "טוב בואו גם אנחנו נלך המקום הזה כבר מתחיל להפחיד אותי" אמרה רוז והלכה למדרגות, ג'ייד ודרק עקבו אחריה. "נו איך היה?" שאלה מרגרט, שבידיוק יצאה מדלת המטבח ופגשה את ג'ייד, דרק, ורוז. "סבבה" ענה דרק וגירד את רושו באי סבלנות, "בואו לחדר שלי, ההורים שלי יצאו לחפש כלי נשק חדשים" אמרה רוז, והשלושה פתחו בהליכה מהירה לעבר המדרגות, "אתם מתנהגים מוזר" צעקה מרגרט לעבר שלושתם, כשהיו כבר באמצע המדרגות.
"בואו כנסו" אמרה רוז וסגרה את נדלת אחריהם. "זה היה ממש מוזר....." אמרה רוז, "מה הוא עשה שם בכלל?" שאלה ג'ייד, "הוא מתנהג ממש מוזר להגיד ת'אמת" אמר דרק בחשד. הדלת נפתחה ולחדר נכנסה אן כשהנרי ביידיה. "בואו ילדים, אוגוסט רוצה לדבר עם כולם" אמרה אן והתחילה ללכת לעבר המדרגות, "בואו" אמר דרק ומשך בידה של ג'ייד, צמרמורת נוספת עברה בגופה של ג'ייד. "תקשיבו" נשמע קולו של אוגוסט מהקומה הראשונה. ג'ייד, דרק ורוז הגיעו מהמדרגות, וראו את כל המתגוררים בבית יושבים מול שולחן האוכל הריק, "יש לנו מחסור באוכל, נשאר לנו רק לשלושה ימים" התחיל אוגוסט ולחץ רב נשמע בקולו, "ארבעה מאיתנו צריכים ללכת להשיג אוכל" המשיך אוגוסט ופיטפוטים רבים התחילו סביב השולחן, "מורט, אתה תילך עם כריס, ג'ייד ודרק אוקיי?" שאל אוגוסט וכל היושבים הינהנו מלבד אן, "זה לא יקרה, היא לא הולכת" אמרה אן באייום. "היא כבר בן אדם בוגר, היא הולכת" אמר אוגוסט בקול חזק, "היא לא הולכת" אמרה אן מקול שקט ומאוס, "היא מעל גיל שלוש-עשרה היא מחליטה, את הולכת" אמר אוגוסט והפנה את מבטו לג'ייד, "אני מצטערת אמא" אמרה ג'ייד בקול חלש, "אני הולכת" היא המשיכה. אן קמה מהשולחן, תפסה את הנרי בידו ופרצה בהליכה מהירה למדרגות, "אמ-" התחילה ג'ייד אבל אמא כבר נעלמה. "יש לכם שלוש שעתיים עד היציאה, תודה רבה" סיים אוגוסט, קם והלך לדלת נוספת ליד דלת המטבח, "ג'ייד, דרק, וכריס בואו איתי למרתף, נתארגן" אמר מורט, וכל הארבעה התקדמו לדלת הברזל המובילה למרתף. "אני בלחץ...." לחשה ג'ייד לאוזנו של דרק, בזמן שהם ירדו בבמדרגו, "הכל יהיה בסדר, אני איתך" אמר דרק בקול חם ותומך, וחיוך מבוכה עלה על פניו. מורט וכריס כבר הייו למטה, מורט אירגן תיק עזרה ראשונה, וכריס היה במחסן הנשק, "בואו לפה" אמר מורט, והוציא מפה גדולה ממגירה בשולחן. ג'ייד ודרק התקרבו למורט, וכריס יצא מהמחסן עם ידיים מלאות בנשקים שונים, "שניה, זה לך, זה לך, זה לך, ואתה כך גם את זה" אמר כריס והושיט לכולם סוגים שונים של אקדחים ורובים. "אוקיי סתכלו לפה, פה זה אנחנו" אמר מורט וסימן נקודה גדולה על המפה, "אנחנו נלך דרך פה, פה פעם היה סופרמרקט זה בטח יעזור" המשיך מורט וסימן שביל ארוך על המפה, שיצא ממהדקוד, והמשיך ימינה. "אחרי זה נלך דרך פה, היה פה קולנוע" אמר מורט והמשיך את השיבל. "ופה נשמיך את ההסיבוב, ואולי נמצא שם גם משהו" המשיך מורט וסיים את השביל בנקודת ההתחלה. "הכל ברור?" שאל מורט וכולם הינהנו, "וגם, יש לנו רק שלוש שעות עד שהאנשים בשחור ישימו לב שאנחנו בפחות בבית, והם יכולים לתקוף, אז אנחנו עושים את זה מהר" סיים מורט. "וכחו שק כל אחד" אמר כריס בקולו הנמוך, והושיט לכל אחד שק בד גדול. "רבע שעה ויוצאים" אמר מורט ונעלם במדרגות
YOU ARE READING
בית האויבים
Action"אין לנו זמן, הנרי כך רק כמה דברים הכי חשובים שים זה לתיק פה ובוא אחריי, ג'ייד את עושה אותו דבר, רצים" אמר אן מרמייד ליילדיה, ומפה החיים שלהם כבר לא חזרו להיות כמו בעבר. בית האויבים
