מעל 18

עכשיו אני מלמד.

כולם שתו את קפה של הבוקר והייתה נראת על טא ניכרת תחושה של אי שביעות רצון.
גימין זורק מבטים אל קוקי, ולפתע קוקי מרגיש ברגל הנוגעת בו . קוקי קם מהספל שלו,
לאחר מכן הסתכל לעבר הנמצאים בשולחן.
'מה קורה פה ?' חשב לעצמו.
קוקי עצם עיניים ונזכר.
המגע הזה החלק, העדין, שמלטף אבל מכאיב, זה המבט של טא.
קוקי ידע שמחכה לו שיחה קשה עם טא.
לאחר ארוחת הבוקר ישב טא במרפסת משחק עם הכלב .
קוקי נגש לשבת לידו אבל אז טא קם ממקומו, והחליק על ידו של קוקי.

לילה **

החושך כבר יורד. צריך לחזור אבל עדיין לא.
קוקי מרגיש שעד שלא תקרה תקרית הוא לא חוזר לשום מקום.
טא נכנס לשירותיים.
קוקי הבין שכעת עליו לפעול,
עכשיו או לעולם לא.
קוקי נכנס אחרי טא, טורק את הדלת ונועל.

טא:"מה"?
קוקי:"אנחנו צריכים לדבר.!"
טא:"על מה, אל תדבר שטיות."
קוקי נשך לרגע בשפתיו מנסה למצוא את המילים הנכונות..
קוקי:"יודע מה, נמאס לי, כל היום
ייבשת אותי, עכשיו אתה תגיד לי בדיוק מה אתה רוצה. אני לא מוכן שנעזוב ככה .
נמאס לי להיות הילד התמים והרגיש, עכשיו,
עכשיו אני מלמד .
נלך לפני החוקים שלי. שנינו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים אחד מהשני. למה שסתם נסתיר את זה."
טא העלה חיוך על פניו.
ומבטו השתנה. כן ככה הוא רוצה את זה.
טא:"אני אחשוב על זה."
למרות הכל הוא עדיין עדיש וקר.
קוקי:"אוחחח. חכהה. חכה. אנחנו..נעשה את זה לפי החוקים שלך. ב..ב..קשה.. למד אותי,
אני רוצה אותך, לא אני מתחנן אלייך.
טא:"אוקי".
קוקי הסתכל בפליאה עדיין מתלבט אם לשמוח.
טא:" אלמד אותך לפני הדרך שלי.
לפי החוקים שלי. לפי הכללים שלי.
עם העונשים, וגם הפרסים.
נפגש מחר אחרי טיסה ביאכטה.

***לכל הקוראים האהובים ששליייי*****
סליחה. מכיוון שאני בצבא בקושי יש לי זמן לכתוב אבל אשתדל מאוד להיות פעילה.
בקרוב מאוד אעלה מלא פרקים.אני ממש מצטערת . וכל עוקב שמתווסף לי זה עוד כוח בשבילי לכתוב, וכל תגובה מחממת לי את הלב. אשמח שתכתבו לי מה אתם רוצים לדעת בהמשך ועד כמה לשפשף אותם.
💚💚💚💚