קטעים

נישואים

אני מודיעה מראש שזה יהיה שונה מהקטעים הקודמים

פרסי
**בביתן פוסידון**
אני מכיר את אנבת כבר שבע שנים בערך, בכל בוקר אני קם עם הידיעה שאראה אותה היום וזה משמח אותי. אחרי שהיא נחטפה והחזיקה את השמיים הבנתי שאני כלום בלעדיה, שהיא אחד החלקים החשובים ביותר בחיי. אני לא הייתי פה בלעדיה. אני אלך לטרטרוס שוב ושוב רק בשבילה - לא משנה שזה כבר קרה - החלטתי להציע לאנבת' נישואים... אני מקווה שפייפר תוכל לתעזור לי לארגן את הצעת הנישואים לאנבת', זה הכי חשוב כרגע! אני צריך גם לספר לאבא שלה ולאמא שלי.

אני יוצא מהביתן, הולך לביתן אפרודיטה ודופק על הדלת, היא נפתחת "היי פייפר, אני צריך את עזרתך במשהו, אמממ.... אפשר לדבר בביתן פוסידון? זה חשוב." פייפר מהנהנת ויוצאת איתי מהביתן, אנחנו מגיעים לביתן פוסידון ואחרי שאני סוגר את הדלת אני מדבר "החלטתי להציע לאנבת' נישואים.'' פייפר קופצת עליי "מזל טוב! הגיע הזמן. אז במה אני צריכה לעזור?" "את מוכנה לארגן את האירוע עצמו? אני לא טוב בזה.... אני חשבתי להציע לה מול האגם, כמו אז שנהפכנו לזוג. את תהיי מוכנה לסדר את הפרטים? אני אדאג להביא את אנבת'. מתי אפשר לעשות את זה?" שאלתי "עוד היום! תהיה באגם קצת לפני השקיעה עם טבעת. אני אדאג לכל השאר.
כך עשיתי. אבל גם ביקשתי מהדגים טובה קטנה- הם יצרו את המשפט שיקבע את כל העתיד שלי! החלטתי לאסוף את אנבת מהביתן שלה ולעשות לה סיור מתחת למים ולשחרר את הנשיקה השניה שלנו.... אני כל כך לחוץ. מעולם לא חשבתי על להקים משפחה וזה עם החיים המחורפנים שלנו.
**מעבר זמן**
הרגע הגיע.
אני נוקש על הדלת של ביתן אתנה לבוש יפה אבל לא חגיגי מידי כדי שלא תחשוד. אנבת פתחה את הדלת והיא לבשה שמלה אפורה שנראתה כסופה ועם שעה הזהוב כמעט ואיבדתי את יכולת הדיבור והיא הסתכלה עלי. באותו מבט שהיא הסתכלה עלי בפעם הראשונה שראיתי אותה ואני? אני רק נעצתי בה מבט ומתאמץ לשמור על הלסת שלי למעלה ולא לשמוט אותה, אני מקווה שהיא תגיד כן, רק אחרי שהבנתי שיש סיכוי שהיא תצטרף לציידות ותעזוב את המחנה פתאום קלטתי שאני אוהב אותה, כל כך אוהב שאני רק רוצה לעשות אותה מאושרת ולבלות איתה כל רגע ורגע מחיי.
אני מושיט לה את זרועי, נזכר במה שאני לימדה אותי. "שנלך?" היא מחייכת ועיניים האפורות סערה נצצו לאור השמש האדומה.

אני לוקח אותה לאגם ויורד אל מתחת למים, יוצר בועת אוויר ומתקשר עם הדגים- הם עושים את מב שביקשתי מהם. אני נותן לאנבת רגע לבהות בהם ואז עולה חזרה לחוף ורואה שהכל כבר מסודר הודות לפייפר. אני קורע ברך ומוציא את הקופסא עם הטבעת.
"אנבת שלי, חכמולוגית יקרה, אני כורע ברך מולך ומבקש ממך להפוך לאישתי. את אהבת חיי והיחידה שאי פעם ארצה להקים איתה משפחה. היום אני מבקש ממך להפקיד חלק גדול מעולמך בידי אבל אני צריך להבהיר זאת. אני מאוהב בך בסתר עוד מגיל שלוש עשרה ומאז שעברנו את טרטרוס אני רק רוצה לבלות איתך כל יום את כולו. אנבת צ'ייס- התינשאי לי?"

אני מסתכל עליה ומתכונן לתשובה שלילית. היא המומה. אני שקוע במחשבות וכמעט מפספס את התשובה, אני כמעט בטוח שדמיינתי את זה. אני מבקש ממנה לחזור על התשובה. "כן מוח אצה, כן. אלף פעם כן! אני אנשא לך. הו, פרסי, אני כל כך אוהבת אותך."
אני קם ועונש לה על האצבע את הטבעת מסביב קופצים כל מני חברים שלנו מהמחנה וכמובן שכל צוות ארגו 2 גם שם. אני מסתכל על אנבת, אהובתי, ארוסתי ואשתי לעתיד. אני כל כך אוהב אותה!