streetdance on firing range

part 21

עדי:
"שלום שמי הוא נתנאל אני אהיה המדריך הפזיותרפי שלך , כל עוד תלחמי על זה ביחד איתי את תצלחי אז אני צריך שיתוף פעולה מלא מבחינה פיזית ושתסמכי עליי .
יאללה בואי נתחיל תשכבי על הגב ואני צריך שלא תילחצי "

הרופא אמר ודין לידי מחזיק את ידי.
"אני עכשיו צריך שתרפי את גופך מלחצים ואני צריך שתתאמצי ביחד איתי " שכבתי על גבי והרפתי כל מחשבה שהייתה לי שאני לא אצליח אני חושבת שלכך הוא התכוון.
"אני מרים לך את הרגל ומכופף אותה אוקיי לא להילחץ"
אני רואה אותו נוגע ברגלי ומרים אותה אך אני לא מרגישה את זה הוא מכופף אותה לאט ובעדינות ומישר אותה חזרה וכך שוב שוב גם עם הרגל השנייה,  אני משתדלת לא להכניס לעצמי לראש שאני אתקע במצב הזה לכל החיים ודין ממש משתדל לעודד אותי כמה שהוא רק יכול במשפטים של "כל הכבוד יפה שלי" או "לא להלחץ את תצליחי" ויש לו פעמים של "תיהי סבלנית ההרגשה עוד תגיע"

המשפטים שלו מעודדים אותי זה נורא עוזר לי שהוא כאן איתי עובר את זה ביחד איתי .
אני כבר לא מאשימה אותו בכלום וכיף לי שהוא פה איתי , וכך במשך שעתיים נתנאל הרופא ממשיך לעבור על רגליים ועושה לי עיסוי בזרועות בכדי לדעת עם בהן יש לי תחושה כל שהיא ברגע שהוא הבין שמה שאני מרגישה הוא אפסי קבענו עוד פגישות גם לפזיותרפיה בידיים .
יצאנו משם בחזרה לחדרי בבית החולים הרופאים קבעו שאני עדיין לא כשירה ובשלה מספיק לחזור הביתה וכשאתחזק עוד קצת וכשהגוף שלי ישתחרר ממצב הטראומה שהוא שרוי בו אוכל להשתחרר ולי אין כלכך הרבה ברירות אז הייתי חייבת להסכים.
הגענו לחדרי והרגשתי תשושה כאילו באמת הזזתי את זה לבד עיני היו כבדות והדבר היחידי שרציתי הוא לישון .

דין סידר לנו ארוחת בוקר מפנקת של מספר פנקייקים כוסות שוקו והוא הבטיח שעם אסיים את כל הפנקייקים אקבל קינוח אז כמובן שסיימתי חחח איזה שמנה אני .. קיבלתי לקינוח בפל בלגי עם קצפת ושתי כדורי גלידה מעליו וגאד זה היה טעים .

סיימנו לאכול ורציתי לישון דין שאל אם הוא יוכל להצטרך אליי בהתחלה קצת חששתי אך הנהנתי לחיוב הוא פינה לעצמו מקום על מיטתי ונשכב בעוד אני בוהה בו אני שמה לב שבראשו המון מחשבות מעניין על מה הוא חושב , אולי הוא לא רוצה להיות כאן איתי והוא מרגיש חייב , אולי הוא מתחיל לאבד תקווה בנוגע שכך שאחזור לפעולה , אויש דיי עדי תירגעי הכל טוב תנשמי והכל יהיה טוב סיפרתי לעצמי בתקווה להרגע וכך נרדמתי כשדין מחבק אותי .

נ.ק דין:
הגענו לחדר וראשי היה שקוע עמוק במחשבות על מה יהיה הלאה מה יקרה אם היא תחזור להרגיש? היא תדחה אותי שוב? מה יקרה אם היא לא תחזור להרגיש והיא תישבר ? אני באטרף מאז שהיא פה אומנם אני מודה אני הרבה יותר רגוע שהיא מסכימה שאהיה לצידה וכלכך שמח שמיה עשתה איתה את השיחה הזו אני באמת שלא יודע עוד כמה זמן הייתי מצליח להחזיק מעמד .