חפירות על ציורים וזה

המחברת

זה היה לילה שקט, כשהציירת המתחילה חיפשה בין המדפים ספר ישן. היא הוציאה משם ספר כחול כהה, עם המילים sketch book כתובות עליו. היא לא חשבה שתצטרך להשתמש בו שוב, אבל היא פתחה אותו בכל זאת, מעבירה בין הדפים ורק מחשבה אחת שוטטה בראשה...

מה לעזאזל.

אז כן, מצאתי את המחברת הראשונה שלי שהוקדשה כולה לציורים, והגעתי למסקנה שבשניים האלה של הציור שאני מעמיקה בו היה לי מסע די משעמם. לא היו לי הרבה רגעים שרציתי לוותר או משהו אז כאילו היה לי די חלק.

אבל ציירים, בואו ניזכר רגע בסטייל הראשון שלנו, ונבכה יחד.

מי יודע, אולי ארגיש נדיבה ואראה לכם את המחברת שלי בפרק הבא. אבל עכשיו תצטרכו לסמוך עליי כשאני אומרת - הייתי נוראית. התחלתי לצייר בכיתה ז', האמת, אני לא מחשיבה את כיתה ו' כי בה אלו רק היו אנשי מקל, לא באמת ייחסתי לזה חשיבות כלשהי.

והתחלתי לצייר אנימה, והתחלתי גם לצפות באנימה לטובת מחקר (מה שגרם לאובססיה הלא בריאה שלי לאסונה יוקי מסאו), ומשם היסטוריה.

סתם לא אני הולכת לחפור לכם על המסע המשעמם שלי!

זה התחיל בכיתה ז', כמו שכבר הזכרתי, וכשהתחלתי לצייר לא ידעתי על האומנות המופלאה של קווי עזר, הקווים הכמעט בלתי נראים שמציירים מתחת לציור עצמו.

ואז התחלתי לצייר גוף, ואוי כמה שזה היה נוראי.
אבל אז, חיפשתי איך לצייר אנימה, ופגשתי ב- draw with jazza. והתאהבתי בעולם הקארטון. החלטתי באותו היום שאצייר סדרות לילדים, והמשכתי והמשכתי, ואני חושבת שהשתפרתי יותר מאנשים באותם שנים כמוני כי פשוט - אני עשיתי את כל הדברים הלא כיפיים. פרספקטיבה, אנטומיה, כל אלה לא נשמעו כיפי לילדים (בסביבה שאני גדלתי בה לפחות) ואני עשיתי אותם, כי ידעתי שזה ישתלם בעתיד.

ואנשים התחילו להכיר אותו כציירת של הכיתה, וזה היה נחמד לדעת שבהו בי בזמן שציירתי, אם כי זה גם היה מלחיץ.

באותו הזמן, גם נאלצתי להתמודד עם דיכאון שנמשך מכיתה ו' עד תחילת כיתה ח', ולא סיפרתי לאף אחד אז הייתי מול זה לבד. והציור עזר לי, הוא עזר לי להראות את החוויות שלי, גם אם הציור לא היה טוב, אהבתי אותו.

אז כשהסתכלתי במחברת הישנה שלי, אני מודה, כמעט בכיתי😂
ונראה לי שאראה את השלבים ששינו הכי הרבה בסטייל שלי בפרק הבא.

סליחה על החפירה 🙃
(sorry not sorry)

קחו טיפ לצללים דיגיטלית.

See ya later