when hate turns into love- מתורגם לעברית

פרק ראשון- עזוב אותי הארי

נקודת מבטו של הארי:

הלכתי לבית הספר בבוקר בסדר במיוחד כשהחבר הכי טוב שלי הגיע אליי עם המכונית שלו.

"מה אתה רוצה, נייל?" גנחתי מעט, קינאתי שלו הייתה מכונית ולי לא.

זה לא שהמשפחה שלי הייתה ענייה או משהו, פשוט עוד לא קיבלתי רשיון נהיגה. אמא שלי תמיד אמרה לי שהיא לא תקנה לי מכונית לפני שאני אקבל את רשיון הנהיגה, אז... הנה אני, בלי מכונית, או רשיון נהיגה.

"היי אחי, תהיתי אם אתה רוצה טרמפ, אבל בגלל שאתה נראה ממורמר, אולי אני פשוט אסע מכאן בלעדייך" הוא אמר וסגר את החלון. פלטתי אנחה, הולך אל הדלת האחורית של המכונית ונכנסתי אליה. סגרתי את הדלת אחריי ופניתי אליו.

"מצטער ניי, פשוט נכשלתי בעוד מבחן נהיגה אתמול בצהריים" התנצלתי, מעביר את ידי בתלתלים שלי.

נייל ניער את ראשו "אחי, אתה חייב לשפר את היכולות שלך, אחרת אתה בחיים לא תקבל את רשיון הנהיגה שלך" הוא אמר ואני יכולתי לשמוע את החיוך בקולו.

"שתוק, זה לא אשמתי שאני לא יודע להתרכז בדברים כמו מבחנים" ה התנשפתי והעברתי את ידיי על החזה.

"אז מי אשם בזה?" שאל. מצמק את גבותיו בהתגרות.

הכתי בו בזרוע, מתחמק ממבטו. מה שרוב האנשים לא ידעו, שתמיד היה לי מישהו להאשים. תמיד הייתי גרוע בכתיבה ובקריאה. תמיד כתבתי את האותיות לא נכון, וכשהגעתי לכיתה ב' הרופאים הודיעו לי שיש לי דיסלקציה. לא לקחתי את זה כל כך טוב, לא טוב בכלל , למעשה. ראיתי את זה כלגמרי מביך. אז כשהגעתי לכיתה ז', התחלתי להסתיר את זה, ולא להיות אכפתי לגבי בית ספר. בדרך כלל הייתי בשיעורים אבל אף פעם לא עשיתי בהם כלום.

נייל היה אחד מהאנשים שלא ידעו על זה. האנשים היחידים שכן הם המשפחה שלי, וכך רציתי שזה יישאר. כמה שפחות ידעו, יש פחות סיכויים שהסוד ייתגלה.

"אני" מלמלתי, מסתכל למטה.

"מצטער, לא ממש שמעתי אותך" הקניט בצחקוק.

נעצתי בו מבט, חוזר בי. אף פעם לא אתן לו את הכבוד.

"אז, מה הולך ביינך לבין אוליביה, אה?" שאלתי במקום, משנה נושא.

אוליביה הייתה בחורה, היא , נייל זאין ואני היינו חברים מאז החטיבה. היינו מאוד קרובים, אבל לאחרונה שמתי לב שמשהו קורה ביינה לבין נייל. היו בוודאות רגשות שהיו מסווגים שהם לא ידידותיים, בשני הצדדים.

הלחיים של נייל התחממו קצת, והוא ניסה להתחמק מהמבט שלי.

"אמ.. היא מתוקה ו.. אמ, ואני ממש מחבב אותה" הוא הודה, ממשיך להסתכל על הכביש.

"אני שמח בשבילכם, אתם ראויים אחד לשנייה"

נייל חיוך קטן, מהנהן בראשו בקצרה "תודה, האז"