מה שקורה כשהארי ופרסי נפגשים (עדיף לא לדעת!)

9

נ.מ הארי
"אוי, כמה נורא, כמה דברים נוראים יקרו לך" היא אמרה בקול מצטער ופרסי אמר בהרמת גבות "יותר ממה שכבר קרה?" והיא אמרה בקול נחוש "הרבה יותר" והוא אמר בקול אכזבה "אני פורש" אבל היא המשיכה. "אוי זה כו נורא, אתה תמות עד גיל 16" הכיתה כבר חיכתה שפרסי יבהל אבל הוא רק אמר בקול של 'אין לי זמן לזה' "כבר אמרו לי את זה פעם ולמזלי (אין לי באמת מזל, זאוס לך...) עובדה שאני עדיין פה" כולם נהיו קצת מבולבלים והוא ענה לאור המבטים שאחרי שניה נהיו עוד יותר מבולבלים "אני בן 17" ואז כולם הסתכלו על טרלוני והיא אמרה "ידעתי, ברור שידעתי, זה סתם.." והיא הלכה ממלמלת לעצמה. הבן אדם הזה אשכרה קטל את טרלוני. זה היה אחד השיעורים המשעשעים ביותר של גילוי עתידות. אחרי כמה זמן החליטה לנסות שוב את מזלה, לא הלך. היא נגשה לאנבת וזאת ניסתה להתנגד ואז רק נאנחה ונתנה לה את היד. היא התחילה "אני רואה קו חיים קצר, עדין ואוי, את יכולה למות כל שניה" אנבת מלמלה משהו כמו 'זה באמת נכון' וטרלוני המשיכה "היו לך חיים קצרים ובחירות לא הכי נכונות ואהבה מאכזבת" ואז אנבת הסתכלה על היד שלה ובפרצוף מהורהר וקצת מגחך היא אמרה "פרופסור, זאת צלקת מגיל 12....סכין מטבח ואבא עשוק... כן" וכולם צחקו (הערת כותבת: זה מין בדיחה פרטית שלה עם פרסי, תכלס זה קרה כשהיא ניסתה "להתחבב" על פרסי כדי שיגיד לה שהוא 'האחד' בספר הראשון, היא ניסתה להכין פנקייקים כחולים וסלט הרי זה בריא) ופרופסור טרלוני המשיכה מנסה לתקן את טעותה "ומי גרם לצלקת?" היא שאלה בתקווה "זה סיפור ארוך, אבל אני אוהבת להאשים את פרסי" אנבת אמרה מחייכת עוד שניה צוחקת על פרסי שנראה כאילו 'למה זה תמיד מגיע לי?' וטרלוני אמרה כאילו סוף סוף היא צודקת "בדיוק, מה אמרתי לגבי אהבה מאכזבת" והצביעה בידה על פרסי שניפנף בידי ופיו פעור ופניי כאילו צועקות 'מה?, מה אני קשור?' אנבת צחקה ואז אמרה "בזה את באמת צודקת" וצחקה שוב על פרסי שפניו השתנו כל הזמן וטרלוני נראתה מרוצה מעבודתה ושסוף סוף מישהו אמר לה שהיא צדקה והיא הלכה בפרצוף מרוצה. כולם צחקו וכך גם פרסי, כנראה התרגל שאנבת קוטלת אותו. סיימנו את השיעור בהרגשה נעימה (מה שלא קורה הרבה) ויצאנו ישר אחרי פרסי ואנבת שבנתיים התנשקו הפינה לאור המבטים של כולם, אבל לא היה להם אכפת ואחרי זה הם ברחו משם ואנבת צחקה.

נ.מ הרמיוני
באת החלטתי רשמית שהם מאוד חמודים ביחד. ברגיל לא הייתי רוצה לחשוב בכללל על זוגות, אבל הם היו שונים. הם גם לא היו איזה דפוקים. אנבת הייתה חכמה ופרסי.. טוב, פרסי היה לא כזה נורא, היה אפשר לסבול אותו.

נ.מ רון
הלכנו לחדר מועדון בהפסקה. עדיין הייתי די בהלם משיעור הגנה מכוחות אופל. כל הזמן עלתה בראשי מחשבה ממה פרסי ואנבת פוחדים. זה היה מאוד מוזר. כל הזמן רציתי לשאול אותם אבל ממש פחדתי שהם יורידו לי את הראש. אז חיכיתי עד הערב ושהייתי מוכן נפשית שאלתי את פרסי "שמע יש לי שאלה(מקווה שלא תוריד לי את הראש), נכון בשיעור הגנה מפני כוחות האופל?, למה האנשים האלא האשימו אותך שרצחת מלא אנשים?" הרמיוני שעמדה לידי תקעה בי מרפק ופרסי נעצר כמי שמתלבט אם להרוג אותי או לענות לי קודם. אנבת אמרה משהו מוזר שלא הבנתי בפה מוזרה  ופרסי נשם עמוק ואמר "זה משהו מאוד ארוך שלא אוכל להסביר לך" וזה לא פיצה אותי אז המשכתי ברוב המוח החסר שלי." אז שניה, באמת הרגת אותם?" שאלה ששואלים בן אדם כל יום. והוא חשב לרגע ואז אמר בקול קצת שטותי מדי למצב "תלוי את מי" ואז אנבת מלמלה לעצמה משהו כמו "למה הסכמתי לך?" ופרסי חייך אליה. מה לעשות, יש דברים שאני לעולם לא אבין.

נ.מ הארי

ראיתי את פרסי משתחרר והחלטתי לשאול (ביותר נימוס מאשר רון) "יש לי שאלה, מכל מי שהרגת, אם הרגת, אלא היו אנשים רעים באמת?" משום מה חשבתי שהשאלה הזאת תהיה לפחות קצת יותר מנומסת. והוא חשב ואז ענה "יצא לך להתמודד פנים מול פנים ב וולדמורט נכון? ותחשוב שאתה לא סובל אותו, תחשוב כמה היה לי קשה להתמודד מול האנשים שהכרתי ושהיו לי לחברים עד שמישהו נורא, אולי יותר מוולדמורט, אמר להם שקרים והציב אותם מנגדי ונגד מה שחשוב לי" ההסבר שלו היה עמוק וכל כך אמתי שניה לי עצוב, החלטתי לספר על מה שקרה לי שנה שעברה," אתה יודע, שנה שעברה 'טעות' הוכנסתי לטורניר שלא הייתי אמור להשתתף בו ובסוף וולדמורט הרג את החבר שלי מול העיניים, זה היה נורא והיה לי ממש קשה עם עצמי ועכשיו שאני שומע את הסיפור שלך, אני מבין שאולי יש אנשים יותר 'מזליסטיים' ממני" את המשפט האחרון אמרתי בהומור עצוב וראיתי איך הוא מבין, יודע איך זה מרגיש, אולי אפילו יותר ממני, עד עכשיו לא הבנתי אותו ועכשיו נראה שאנחנו מבינים אחד את השני הכי טוב בין כל האנשים שאני מכיר. הגענו למועדון ושם פגשנו את השאר, פרסי חיפש בעיניו את אנבת שניצלה את ההזדמנות ורצה וקפצה עליו מאחור. ציפיתי שבכל או יפול, אבל הוא רק הידק את האחיזה בה ואז העיף אותה לאוויר ותפס אותה ואז הוריד לריצפה ונישק אותה. הבן אדם הזה היה מאוד מרשים שלא לדבר על הכוח שלו והסיבולת. שניה לפני זה הוא דיבר איתי בעצב ועכשיו הוא העיף כל עצב מפניו ליד אנבת. ראיתי שיש ביניהם יותר מקשר רגיל והתחשק לי לשאול לגבי זה אבל שאלתי במקום זה "איך ידעת שזאת היא?" שאלתי קצת מופתע. הוא חייך ואז אמר "אני אזהה את המגע של היפיפה הזאת תוך פחות משניה וגם כמובן, אדיוט הבן אדם שיחליט לקפוץ עלי מאחור (סיכון די גדול של החיים)" כולנו צחקנו. נראה לי שנוכל להסתדר, אפילו שהם עדיין בני האדם אולי הכי הזויים שפגשתי מימי (ופגשתי לא מעט). נשארנו במועדון עוד קצת כדי לעשות שיעורים וכמובן אנבת עשתה כמעט הכל בשביל פרסי, אבל ראיתי שלא אכפת לה. אחרי זה היא התיישבה ליד המחשב שלה והתחילה להקליד פרסי התישב לידה וראיתי שהם מנהלים שיחה קצרה ואחרי זה הם עברו לשיחת מבטים ערה שלא ממש יכולתי לפרש, אבל היה ניכר שהם מבינים טוב מאוד אחד את השנייה. הלכנו לישון וחלמתי על פגישה של וולדמורט עם שאר אוכלי מוות. זה היה כל כך מציאותי שהתעוררתי שטוף זיעה והלכתי בשקט לכיוון חדר המועדון כדי לנוח מול האח ושמעתי את פרסי ואנבת מדברים, זה קרה הרבה בלילה. לא נראה לי שהם ישנים יותר טוב ממני, אולי יותר גרוע, אבל לפחות יש להם אחד את השנייה, אני לרוב צריך להתמודד לבד, אני לא בעד לעורר כמעט כל לילה את רון ו הרמיוני. שמעתי את שיחתם בבירור אפילו שלא רציתי להאזין.

(זהו להיום, יש לי עוד מלא המשך מותח אז תמהרו להגיב כדי לקבל המשך)