מה שקורה כשהארי ופרסי נפגשים (עדיף לא לדעת!)

13

פרסי.

זה היה מוזר שוב להיות על הגבעה בידיעה ששאר החברים שלי נמצאים הרחק ממני.
השכבתי את הניקו המעולף על הדשא שקרוב אלי ותיכננתי מה לעשות. לא יכולתי פשוט להופיע פה ולהמשיך את מה שאני רגיל לעשות במחנה. הייתי חייב תוכנת. הגעתי לפה בשביל משהו מסויים.
בזמן שחשבתי על תכניות שמעתי בפתאומיות רעשים מאחורי.
מהר תפסתי מחבוא מאחורי שיח הכי קרוב אלי והבאתי גם את ניקו.
באתי להגיד לו להיות בשקט כשנזכרתי שהוא מעולף וכמעט צחקתי. ידעתי מה אנבת הייתה אומרת לי על זה. ממש יכולתי לשמוע את כולה אומר באהבה, מעט עצבנות וצחוק "מוח אצה שלי".
שמעתי קולות מהצד השני. ידעתי שיש שם מישהו, אבל עדיין לא ידעתי משהו יחסית חשוב במצב. האם זה מישהו טוב או רע. בשבילי.
ניסיתי לשמוע מילים או משהו. שמעתי. איכ. זה מזה קשההההה. מבטא בריטי מטומטם, זה נשמע כאילו הם לקחו אנגלית וניסו לדבר עם דייסה בפה ולשנות קצת מילים. ואני עוד עם כל ההפרעות, איך אני בכלל אמור להבין משהו?
"כבר נכנסנו משם והם הדפו אותנו. אנחנו לא בדיוק יודעים מי הם, נכון, אבל הלורד אמר, אז זה מה שאנחנו עושים. היום אנחנו ניכנס מהר ותקיף הכי הרבה עם קללת 'אבדה קדברה' (וואט דא פאק. אני לא בטוח מה זה ובכלל לא בטוח ששמעתי נכון) ונהרוג כמה שיותר מהנערים המעצבנים שיש שם (אההההה, עכשיו זה נשמע הרבה יותר מובן) (שיט שניה, הם מתכוונים להרוג חצויים)" אז הם הרעים כנראה.
האנקלומוס היה עלי כמובן. הייתי מוכן לתקוף. לעזור. אבל לא ידעתי על מה אני מתמודד. ידעתי שלא הרעים והם קוסמים והם אוכלי מוות?, אם זה איך שקוראים להם. אבל פרט חשוב מאוד היה חסר לי. מספר. לא ידעתי כמה אנשים יש שם.
ואני כמובן כבר עברתי הרבה קרבות ויודע איך לתכנן לחימה טובה. וזה בהחלט משהו חשוב. ואם הם גם קוסמים ומתכוונים להרוג את כולם כאן. איך אני אמור לנצח אותם לבד?, אני לא, נראה לי.
צריך להזהיר את כולם בכל מקרה.
אפילו שכבר ידעתי בערך להשתמש בשרביט, זה בטח לא ברמה שלהם. ובטח לא לבד.
רק עכשיו שמתי לב שניקו התעורר והביט בי בפרצוף שואל. מהר הסברתי לו הכל בהכי שקט שהיה לי. הוא הנהן.
וואו, הוא כל כך השתנה. התבגר ונהיה אחר.
יופי. שקט.
ראיתי שהוא מתרכז. שיט. סימן רע. הוא הולך לעשות משהו עם הכוחות שלו. לא. לא. לא. הוא גם ככה עשה היום המון קסמים עם הכוחות שלו, אסור לו.
בזמן שחשבתי הוא הספיק לפעול כנראה. שמעתי כמה זעקות ואז שקט. הצצתי מאחורי השיח (כמובן קודם נתתני לניקו מבט של 'אם אני לא הורג אותך, אז וויל מאה אחוז יעשה את זה').
באדמה הייתה צלקת. כאילו ניקו פתח אותה. הקוסמים נפלו מאלי הפתעה. ואז הוא סגר את האדמה והם מזמן ננעלו שם או מתו. יאי.
עוד אנשים שנהרגו בגללי.
אפילו אם הם היו רעים, זה לא בהכרח כי הם רצו, או שהם כן, אבל זה לא בהכרח מה שהגיע להם.
טוב. עכשיו זה מאחורה. עכשיו צריך לחשוב מה עושים בהמשך. הרי כנראה יבואו עוד. וולדמורט לא יפסיק עד שיקבל אותי.
ברור עכשיו מגיע הרגע הנורא הזה שבו כולם חושבים "אוי לא, הוא עכשיו ילך ל וולדמורט", אבל לא. אני לא *עד כדי כך* דפוק.