יומן מסע

אני לא אנה!!

*זה פרק די מעצבן וחסר תוכן אבל הוא חשוב*

נועם

הריצה עברה בשלום (מוזר) הגעתי, השכבתי אותה על הספסל כדי שתנוח וקיוויתי שהכול יהיה בסדר. ישבתי על הספסל בצד השני וחיכיתי שתתעורר ותסביר לי מה קורה כאן.

סוף סוף לאחר שעתיים התעוררה הילדה "בוקר טוב היפיפייה הנרדמת, את מוכנה להסביר מה קורה כאן?"

"מה...מה.... "

"תסבירי לי מה קורה כאן.. מי את בכלל?" אמרתי בישירות ידעתי שקצת הגזמתי בסך הכל היא ניסתה להציל את חיי אבל אם יש משהו שאני שונאת זה לא להבין מה קורה סביבי ויש לי הרגשה שזה יקרה עוד בהרבה בזמן הקרוב.

קוראים לי אביגיל ובינתיים זה מה שאת צריכה לדעת"

"תסבירי לי עכשיו מה קורה כאן!"

"אני אסביר הכל כשהזמן יגיע"

"אני קובעת מתי הזמן יגיע והוא הגיע עכשיו!"

"את עוד לא מוכנה לדעת את האמת"

"אני מוכנה להכל! ראיתי תמנון ענקי מתפוצץ לנצנצים סגולים" ( גם את זה לא חשבתי שאני אגיד )

"תחכי בסבלנות יש דברים שאפילו אני לא מבינה.."

"את לא יכולה להגיד לי לחכות בסבלנות, תמנון ענקי כמעט הרג אותי הרגע"

"את צריכה לחזור הביתה בטח המטפלת שלך דואגת לך למה את בבוסטון בכלל"

"איך את יודעת שיש לי מטפלת? את לא מכירה אותי"

"אבל.. אני כן מכירה אותך..."

לא את לא מכירה אותי, ואיך את קוראת מחשבות? את גם מפלצת?! שאלתי (ובאותו רגע חשבתי שזה נכון) והלכתי כמה צעדים לאחור. "אני לא מפלצת למה את מדברת כאילו את לא מכירה אותי...נו אנה דיי את לא זוכרת אותי..?"

"מה? מי זאת אנה..? אני לא מכירה אותך בכלל"

"דיי זה כבר ממש לא מצחיק אותי תפסיקי! לא ידעתי שגם את נאודית לא סיפרת לי"

"מה? ..מה זה נאודית? וגם אותי זה לא מצחיק תפסיקי."

"מה את לא זוכרת אותי????...."

"אותך.. מי את?"

"אנה את לא זוכרת אותנו"

"לא קוראים לי אנה קוראים לי נועם ותפסיקי עם המשחקים האלה!"

"נועם?.. אבל את אנה"

"מ י ז א ת א נ ה?!?!?!"

"את באמת לא אנה ...אז מי את"

"נ ו ע ם !!!!(איזה ילדה מעצבנת)"

"יש לך אחות תאומה שקוראים לה אנה במקרה?"

לא" אמרתי במהירות !! ו מ י ז א ת א נ ה?!!"

"אוקיי אז את לא אנה"

"סוף סוף הבנת" (תודה לאל)

"אז את יודעת שאת נאודית"

"מה" אמרתי בבילבול בשלב הזה באמת לא הבנתי מה היא רוצה

" לאיזה אל הודית?" היא אמרה באטיות כאילו היא מדברת אם ילד קטן

"מה, איזה אל ?? מה זאת אומרת אלים, זה סתם ביטוי, את לא מכירה אותו ??"

"אה..... כן בטח בטח" היא אמרה במעט דאגה

'מוזר' חשבתי

"שום דבר לא מוזר"

'אה שכחתי שהיא קוראת מחשבות' חשבתי (אה אופס)

"טוב בואי נעשה סדר בבלגן. אני אביגיל את אנה.. אהה נועם"

"כן.. נעים מאוד"

"נעים מאוד...נועם"

"טוב אני רוצה להבין מה הולך פה, מי את? מה את רוצה ממני את עוקבת אחריי מי זאת אנה? אני רוצה לדעת הכל"

"טוב את כבר יודעת שאני לא יכולה לספר לך הכל נכון?"

"זה מה שאת אומרת, אני רוצה לדעת את האמת. למה זה קורה ומה עשיתי שזה מגיע לי? ובכלל, הכל התחיל בזה שרציתי להתנצל בפני המנהלת ומשם הכל הסתבך. תסבירי לי מה קורה כאן. ואיך אני אסמוך עליך בלי לדעת מי את?"

*יום אחרון לחופש .....  לאיזה כיתה אתם עולים ?*