לצערי גם היום אני מסתובבת ברחבי המדיה ונתקלת בסיפורי "איימים" על יציאה מהארון. אנשים (צעירים בעיקר) שמאמינים שברגע שהם יצאו מהארון מול המשפחה שלהם עולם יקרוס
הגיע הזמן לעצור ולשנות את הגישה לגבי יציאה מהארון. היא אכן מפחידה (לפחות בעידן הנוכחי) אך...
מאוד קשה להסביר במילים את התחושות והרגעים שעוברים מהרגע הראשון בו מתחילים להבין דברים חדשים על הנטייה המינית שלך. המחשבות השונות שמסתובבות בראש מתחילו בשאלה הגדולה של 'למה אני?'
אני אודה פה לראשונה. הפעם הראשונה בה אמרתי שמגדר של אדם לא חשוב לי נאמרה ממקור חסר חשיבה אמיתית. הייתה לי תמונה יפה שאם אני אדם שמסתכל על האופי ולא על המין אני אהיה אדם יותר טוב. לא הייתה לי הבנה אמיתית של מה היא משיכה לאדם (ובכוונה אני מעדיפה לא להשתמש בנקודה של משיכה מינית). עד אותו הרגע בחיי האהבה ה"גדושים" שלי היו לי שלושה חברים: ראשון, יום וחצי בכיתה ו'. שני חודשיים, הפסקה מכות וכו', ועוד חודש בכיתה ז'-ח ועוד בכיתה ח'.
אבל לאחר מחשבה מעמיקה בכיתה ט' התחלתי להבין שלמשפט שזרקתי לאוויר כדי להיות אדם "נאור" הייתה משמעות יותר עמוקה. כאשר קראתי את שקר לבן הדמות הראשית טען שהוא הומו כדי להתחמק ממישהי ואמרו לו שרק אדם עם נטייה מינית כזאת יזרוק דבר כזה לאוויר. הזדהתי איתו מאוד באותו הרגע כי זו הייתה אני בכיתה ט'.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אז איך בעצם גיליתי את זה בעצמי, ואני לא מדברת רק על הנטייה המינית שלי, אלא על כל קהילת הלהט"ב? אפשר להאשים או להודות לגליי.
כן אותה סדרת שירה ישנה, זאתי עם הבחורה שחושבת שמגיע לה הכל ורוצה את המקובל של השכבה ועם המעודדות שנהיו זוג ונתנו ייצוג נהדר ללסבית וביסקסואלית שלא חוששות מהביקורת, על אף המכשולים שבדרך.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אחרי שהתחלתי לצפות בסדרה הכנסתי לעצמי חוק חדש לחיים -כשאני חושבת בדיעבד עצוב שנאלצתי להכריח את עצמי ללמוד אותו- לא להשתמש יותר במילה 'הומו' בתור קללה.
