Space thoughts

חבל

אנשים חושבים שדיכאון זה עצב. הם לא מבינים שזה אפילו לא דומה.
כשאתה עצוב, אתה בוכה אתה מגיב אתה מתייפח כי זה מכאיב ואתה מרגיש בסערה שעתידה להיגמר.
ודיכאון.. זה פשוט שם, הרגשות נמצאים שם והם לא זזים.
הסערה כבר נעלמה, או שהיא מעולם לא הפסיקה ואתה פשוט התרגלת לחיות בתוכה.
הרגשה של חבל שכרוך לך מסביב לצוואר והוא חונק אותך ממש מעט, לא מספיק בשביל לסיים את זה אבל מספיק בשבל לגרום לעיניים שלך להמתיר דמעות ולעקצוצים בפרקי הידיים והרגליים שלך להופיע, אתה נחנק כל פעם קצת בזמן שאתה רק ממתין שמישהו ימשוך בו כבר ויסיים את זה,
אבל ההמתנה לא נגמרת ואיפה שהוא בתוכה אתה לומד לחיות עם הרגשת החנק והיא פשוט שם, אתה כבר לא מרגיש בה. העיניים יבשות והעקצוצים הפסיקו, כמו כל תחושה אחרת שהייתה קיימת פעם.
החבל פשוט נשאר, וגם הסערה, הם כבר חלק ממך, ואתה בסדר עם זה.
וזה, דיכאון.