נצורה

32 5 2
                                    

תמיד חשבתי שאחרי שזה יקרה אשאר שבורה, שאפול סחוטת דמעות ולאדמה אהיה נצורה.
חשבתי שזה יכאב כמיליון סכינים.
דמיינתי את הרגע הזה מיליוני פעמים..
אך עכשיו כשזה קרה, איני מרגישה דבר.
אני רק נחנקת בדממה ומחכה לרגע שאגיד, 'אוקי, זה עבר.'
לעתה הסכין חותכת את עורי ומשאירה שובל דם אחריה,
וגם את זה לא הייתי יודעת.. אם לא הייתי בוהה במעשיה.
הסכינים מזמן ננאצו, כנראה לא שמתי לב..
הייתי עיוורת לעובדה שכל הזמן הזה היה לי כואב.
כי כבר נשברתי, הגעתי לרגע הזה מפורקת לחתיכות.
עכשיו זה קרה, ואינני מרגישה דבר.. מלבד הזכרונות.

Space thoughtsWhere stories live. Discover now