המילה "זוג" מה עולה לכם בראש ברגע שאתם שומעים אותה?
דמיינו זוג היושב לפקניק, הכי פשוט אבל הם מחייכים, מתנשקים, נהנים מהפשטות, להם מספיק להיות יחד לא יותר מזה.
את האמת עכשיו?
דמיינתם גבר ואישה נכון?
בזמן שבראשכם מצטיירת התמונה הזו..
אני מדמיין את גל איתי, בכל מצב..
אני לא בסדר.
נכון?
__________________________________
"סוף, סוף נפגשים" אמרתי, אל שלי בטלפון.
"השבוע הראשון של הטירונות עבר לי מהר" אמרה שלי בקול עליז.
"אני מרגיש כאילו אני פה כבר שנה.." אמרתי מגלגל את עיני, משחיל את ידי בשיער בייאוש.
שלי לא יודעת.. גם אופק לא יודע..
"למה קרה משהו?" אמרה שלי בקול דואג.
"לא.."
"אז למה הקול שלך נשמע כאילו דרסה אותך משאית 50 טון" חייכתי קלות למשמע קולה של שלי לפעמים היא כל כך דרמטית.
"רגע אופק מתקשר" לפני שהספקתי להוציא מילה הועברתי לממתינה.
"אופק תגיד היי לאושר!" שקט נשמע על הקו, אופק כזה אדיש לפעמים.
"הייי.." נשמע כאילו רק עכשיו התעורר.
"אופק התגעגעתי!" אמרתי מנסה להתעודד.
"היי מה איתי?!" צווחה שלי גרמה לי ולאופק להיות חרשים.
"כן כן גם אלייך" אמרתי צוחק.
החברים שלי.. אני אוהב אותם, הם מכניסים אותי למוד של שמחה לרגע שוכח.
"מה אחי? שלי אמרה אתה לא מרגיש טוב או משהו?" אמר אופק.
הא? מתי אמרתי את זה?
"שלי? מתי אמרתי את זה הא?" אמרתי מחייך, מחכה לתשובתה.
"כן שלי.. הוא נשמע בסדר.." אמר אופק.
"..." שקט.
"שלי?" אמרתי, הרעשנית הזו מה קרה פתאום היא שותקת השקרים תפסו אותה לא מוכנה.
"..."
"שלי?" אמר אופק, מחכה לשמוע את קולה.
"אושר אני מתקשר למשטרה, משהו פה לא בסדר, שלי שותקת פעם ראשונה"
אופק הזה.. חיוך עלה על פניי אבל ניסיתי להישאר רציני.
"כן משהו פה לא בסדר.." הסכמתי איתו.
"יודע מה? יותר טוב.." אמר אופק.
הבנתי אותו רק מלשמוע את קולו מה הראש שלו מתכנן.
"אתקשר לאמא שלה.." אמר אופק, אני מחזיק את הצחוק לא יכול יותר.
"לא! לא! לא!" התפוצצתי מצחוק כששלי צועקת.
"לא צריך לערב הורים" היא אמרה מנמיכה את קולה.
ואני ואופק צוחקים, אין עליה.
"כן למה שיקרת לי שאושר לא מרגיש טוב?"
"לא שיק- טכנית כן, אבל לפעמים יש לאושר קטעים כאלה שהוא לא משתף.." עיני נפתחו לרווחה, כל מה שקרה עם גל יום לפני הכה בי.
"מאיפה הבאת את זה?" אמר אופק.
היא צודקת.. זה כל מה שחשבתי בזמן שעיני החלו לנצנץ.
"אני לא צודקת אושר?" אמרה שלי, עכשיו תורי לשתוק.. ידי חסמה את פי, לא רציתי שהם ישמעו את הנשיפות שלי, החזקתי את הדמעות חזק בעיניי.
שקט.. בשבילם אבל אצלי התחוללה סערת רגשות..
"טוב" קולו של אופק נשמע.
"בואו לא נהרוס את מצב הרוח, מחר אנחנו סוף סוף חוזרים לעיר, יוצאים שישי שבת" המשיך אופק.
"בואו נצא לסרט במוצ"ש כמו שהיינו עושים בתיכון" אמר אופק, לאט לאט נרגעתי, שמתי את הטלפון על השתק על מנת לקנח את האף.
"כן! יצא סרט חדש שאני מתה לראות!"
שלי הזו חייכתי שוב רק מלשמוע אותה כל כך עליזה ונרגשת.
"סגור" אמרתי.
"טוב חברה אני הולך לישון" אמרתי.
"אוקיי ביי" אמרה שלי.
"ביי" אמר אופק.
___________________________________
אתמול הייתי שבור אחרי שגל יצא ככה, קולו הדהד בראשי כל הלילה של אתמול.
"אני בן! אתה מבין!" חשבתי שלאהבה אין תגיות, חוקים, אהבה היא רגש..
אין לנו שליטה עליו, אבל כנראה שלחברה המקיפה אותנו יש שליטה.
כל היום נמענתי מלהביט בו או ליצור איתו כל קשר, נסיתי להיראות קשוח אך מבפנים רציתי לחבק אותו, לנשק אותו, להריח את הריח שלו, כמה פתטי מצדי.
__________________________________
"בית.." אמרתי, מניח את הקיטבג בחדר נופל על מיטתי כשידי מושטות למעלה וגבי נוחת על המזרון הרך.
"אושר" קראה אימי מהמטבח.
"בוא לאכול!" היא קראה שוב.
עיניי עצומות שוכב על מיטתי, ספגתי את כל רגשותיי חזק לחזה שלי.
"אני צריך להיות חזק!" אמרתי לעצמי מתיישב באחת.
"אושר" קראה אמי שוב.
"אני בא!" אמרתי.
___________________________________
"נו איך היה השבוע?" אמרה אימי, מחזיקה את כפית האורז למול פיה.
"אז ככה.. היה סבבה חוץ מזה שפגשתי את גל זוכרת? ההוא היינו חברים טובים בילדות.. אז בקיצר התנשקנו ואני חושב שאני נמשך לבנים.." כמה שהייתי רוצה להגיד את זה.
"אושר? אתה פה?" אמרה אמי מנופפת עם ידה למול עיני מנפצת את בועת הדמיון שלי.
"אה.. כן.." אמרתי.
"היה בסדר, קצת קשוח להתעורר ב5 וחצי בבוקר למסדר וגם כל הקפדנות שם.. צבא את יודעת, אבל גם נהנתי אחרי הכל זו חוויה" אמרתי מחייך חיוך מאולץ, חוזר לבהות באדישות באפונה שאני כבר שעה מנסה לתקוע בה את המזלג אבל היא תמיד בורחת.
"אני שמחה, אה שלי התקשרה,
"היא אמרה שאתם יוצאים במוצ"ש שאזכיר לך" אמרה אימי, שלי.. חיוך עלה על פניי היא לא מבזבזת שנייה.
"שלי היא ילדה חמודה.. אולי תצאו יחד" אמרה אמי, מלטפת לראשי.
"מה? לא.." אמרתי, לא יכול לחשוב על זה שלי היא כמו אחותי.
"אם לא שלי אז מישהי אחרת.. מתי תביא מישהי לבית?" אמרה אמי.
האמת שאם היא הייתה שואלת אותי לפני שבוע הייתי עונה לה "אל תדאגי אכיר חיילת בצבא, ילדה טובה סמכי עליי"
אבל זה לא כך ומה שהייתי מת להגיד לה זה "יש לי מי להביא לבית אמא את תעופי עליו, את לא מבינה כמה הוא רגיש תתחברי אליו בקלות".
אבל זו לא המציאות לצערי..
"מתישהו אמא אל תדאגי.." אמרתי.
___________________________________
"אמא, יצאתי!" קראתי עומד בדלת הבית.
"איך אתם הולכים?" קראה אמי.
"אופק יסיע אותנו!" אמרתי.
"התקלחת? התלבשת יפה? אושר נכון?" צעקה אימי מצחקקת לעצמה.
נו באמת גילגלתי את עיני.
"לא אמא! אני יוצא על מדים!" אין לי כח אליה לפעמים, חייכתי מניד בראשי ויוצא מהבית.
____________________________________
"אהממ.." אמרה שלי מרימה מבטה, האצבע שלה משוטטת באוויר מול הפלזמות מעל דוכן הכרטיסים לסרט.
"הינה זה! זה!" היא אמרה קופצת בהתרגשות.
אני ואופק מחליפים מבטים, שנינו מחזקים דליים של פופקורון, מסתתרים מאחורי האנשים.
"אנחנו לא איתה.." אמרנו לאנשים מסביבנו.
שלי הסתובבה, מחפשת אותנו עם מבטה בין האנשים העומדים בתור.
היא תפסה אותנו במבט, שנינו מהר הסטנו מבטנו לכיוון השני בזמן שידנו מגרדות בעורף שלנו ממבוכה.
"הינה אתם!" היא צעקה מרחוק.
אני ואופק מנסים לא לצחוק, לשלוט באשתונות שלנו.
"נו זה לא מצחיק!" אמרה שלי כשהיא כבר עומדת על יד אופק חובטת בכתף שלו.
"איי! למה אני?" אמר אופק משפשף את הכתף שלו על מנת להפחית מכמות הכאב.
ואני לא יכולתי יותר התפוצצתי מצחוק מהסיטואציה.
___________________________________
סרט נחמד מצחיק, האמת באלי בטוב מרענן לי את ההרגשה, אני חושב שהתגברתי עליו.
"אני יוצא לפיפי" אמרתי לאופק ושלי שניהם שוקעים במסך, האמת אופק עוד שנייה נרדם אבל הוא מפחד משלי, אז לבנתיים אף אחד פה לא ישן לפחות לא בשעה הקרובה.
יצאתי מהשירותים לאחר ששתפתי את ידיי, ונזכרתי באמא שלי מה היא חושבת שאני בן 5? אני שומר על היגיינה שלי, הגנתי על עצמי בשיחה מוחית.
התקדמתי לכיוון האולם בו מוקרן הסרט.
"כן, גם אני" הקול הזה הוא מוכר לי..
מסדרונות בית הקולנוע היו יחסית ריקים משום שהשעה כבר הייתה יחסית מאוחרת וגם כי ההקרנה של הסרט שלנו הייתה האחרונה.. אז רוב הצופים באולם.
התקדמתי למשמע הקול.
למולי הלכו גבר ואישה, האישה עטפה ידה בזרועו של הגבר אך ידיו של הגבר טחובות בכיסי מכנסיו, ניראים כמו זוג חמוד הם מתאימים....
מה שלי הרגיש כמו סצנה של הילוך איטי הלקוחה מאיזה סרט נדוש, לצופים מהצד ניראה נורמלי לחלוטין.. הרי מה הבעיה הם גבר ואישה נכון?
אך הגבר איתו מבטי נפגש, אשר חייך ודיבר עם אותה האישה, אותו אחד שחלף לפני ואפילו לא עצר להגיד שלום.. כלום, אותו אחד שגרם לי לקפוא במקומי.
היה גל. המפקד שלי גל.
YOU ARE READING
חייל שלי BoyxBoy *גמור*
Contoכתיבה זו אחת האהבות שלי, אף אחד לא יודע על זה. חשבתי שאני חיי חיים ממוצעים כמו כל נער בן 18 כנראה שטעיתי, תצטרפו למסע שלי לגילוי עצמי ואהבה לא ברורה? אם כן? הדקו חגורות והכינו את עצמכם למסע של החיים. *18+* *המופובים? זה לא המקום בשבילכם* *זכויות שמ...
