אדון האופל הופיע בחדר האוכל מתוך סערה של ערפל שחור. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו, עם הפנים הנחישות, העיניים האדומות. לא האמנתי שהוא באמת אנושי. ״אני מבין שדראקו מוכן למשימה שלו״. הוא אמר ובחן את הסימן החדש על היד שלי, ״כן אדון" בלטריקס אמרה במהירות עם החיוך המפחיד שלה. ״בבקשה אדון, אני אעשה את המשימה במקום דראקו" אמי אזרה אומץ ואמרה לאדון האופל. הוא שלף את שרביטו מהכיס במהירות וכיוון אותו אל הפנים שלה. ״אני סבור שדראקו הוא המתאים ביותר למשימה״ הוא לחשש. אני בהיתי באמי באימה, לא רציתי להאמין שהוא יהרוג אותה עכשיו. ״אדון, אני חושבת שנרקיסה חיונית למשימה, ואני אדאג שהאחין שלי יבצע אותה״. בלטריקס אמרה, אולי היא באמת אוהבת עדיין את אחותה.
הלורד וולדמורט הוריד לאט את השרביט שלו והתיישב בקצה השולחן. אני התנשמתי בהקלה בשקט, אמי התיישבה ליד בלטריקס ואני התיישבתי בזהירות מולן. ״המשימה שלך, דראקו. היא להרוג את אלבוס דמבלדור. עד סוף שנת הלימודים הקרובה״ אדון האופל אמר והסתכל עלי בעיניו הנחשיות.
אני, להרוג? אני אהיה מסוגל לעשות את זה? ישימו אותי באקבאן?
הרגשתי את הדמעות בגרון חונקות אותי, רציתי להעלם מהחדר ולא לחזור. אני לא יודע לאיזה משימה ציפיתי. תמיד הייתי מתפאר לחברים שלי בהוגוורטס שיכולתי להיות אוכל מוות, כמו ההורים שלנו, אבל לא באמת רציתי את זה. לא חשבתי שיבקשו ממני להרוג, לא עכשיו.
אמי ישבה זקופה וקפואה. אבל בלטריקס הביטה בי בהתלהבות, כאילו אני עומד לעוף על המטאטא החדש שלי בפעם הראשונה. ״אני אעשה את זה״ אמרתי וזייפתי חיוך. שיחשוב שאני גאה שניתנה לי המשימה הזאת, להרוג את דמבלדור. ולרצות את אדון האופל.
YOU ARE READING
מאלפוי
General Fiction*הסיפור מוקפא* דראקו מאלפוי רק בן 16, והוא אוכל מוות עכשיו. • הספר השישי של הארי פוטר (הנסיך חצוי הדם) מנקודת המבט של דראקו מאלפוי. • (אני לא משפפת דרארי, *אין דרארי*)
