התחלה של המשך

התחלה

טוב...זהו פאנפיק על Kpop לא בטוחה שתדעו מה זה אבל תמיד כיף לקרוא דברים חדשים...

זה סיפור על אהבת גברים.

השניות עברו לאט.מאד לאט.

טוב...ככה זה כשמסיימים י"ב.

חוסר הסבלנות והעצבות ניכרו על פני כולם אבל עדיין...חלק ידעו שימשיכו חד באוניברסיטה וחלק ידעו שפשוט ישארו יחד לעוד הרבה מאד זמן.

המורה הביטה בפעם האחרונה בתלמידה בתור התלמידים שלה וחייכה על זכרונות השנה האחרונה ובליבה איחלה להם כל טוב כנה בחייהם.

השעון הראה דקה לאחת ומאחת החיים האמיתיים שלנו יתחילו-חשבו כולם.

והפעמון צלצל.

כולם שמחו ובכו באותו הזמן ואפילו המורה הזילה כמה דמעות.

"אל תבכה"אמר באק הו לרן(nu'est)שהניח את ידיו על פניו,עדיין יושב במקומו.

"איך אפשר שלא?"אמר רן עם מעט טון בוכה בקולו.באק הו צחק לעצמו והניח את ידו על ראשו של רן,פורע את שערותיו הבלונדניות.רן הרים את ראשו והעיף את ידיו של באק הו מפניו.

"יה!תפסיק!"הוא ניגב את הדמעות שהיו תלויות על ריסיו-מיד אחרי שסידר את שערו.

מינהיוק(cn-blue)ניגש אל קריסטל (fx)הבוכה והצמיד אותה אליו בחיבוק גדול והיא השעינה עליו את ראשה ובכתה.הוא חייך ונישק את ראשה.

"אייש...אתם והמתיקות שלכם..."אמר אנ (vixx)התמתח,וקם מכסאו.

"מקנא?"הקניט אותו מינהו.

אנ לא יכל לענות בגלל שקריאות"סיימנו!!!!"נשמעו מכל עברי בית הספר.

כל שאר תלמידי הכיתה קפצו ויצאו מניחים את זרועותיהם אחד על השני,והמורה המחוייכת אחריהם.

טאמין(SHINee)ישב בכיסאו והכניס את חפציו לתיק הצהוב שלו.לפחות זה מה שהתכוון לומר אם ישאלו אותה למה נשאר עד עכשיו בכיתה,אבל בעצם...

הוא הביט במינהו(SHINee),שישב שלושה מושבים לפניו וארז את חפציו.

"טאמין?"קולו של מינהו שבר את הדממה ששררה בכיתה,אבל לא כל כך בחוץ...

"כן...?"השיב ושנייה אחרי כבר עמד לצידו של מינהו.

"שתהייה לך חופשה נעימה!"אמר מינהו בחיון מאושר ויצא בריצה מהכיתה בשביל להשיג את האחרים והשאיר את טאמין עומד לבדו בכיתה.

"כמובן..."גיחך לעצמו וגרר את רגליו מחוץ לכיתה.

בכניסה הוא נעצר והסתובב להעיף מבט אחרון.חיוך עלה על פניו העצובות והוא נופף לשלום לכיתה הריקה.

כיתה י"ב3 יצאה ואחריה י"ב4 .לוהאן ושיומין(EXO) נפגשו בלוקרים הצמודים שלהם ושיומין התקרב אל לוהאן בשביל שישמע אותו מעל הצעקות וטריקות הלוקרים של התלמידים.

"קי עושה מסיבה לכבוד סיום י"ב,אתה בא?"אמר שיומין ושפתיו היו קרובות לאוזניו של לוהאן.לוהאן בלע את רוקו וליבו פעם בחוזקה עד שחשב שאם לא היה רעש שיומין היה שומע את ליבו ממזמן...

נגיעה במותניו של לוהאן גרמה לו לקפוץ ולשבור את הקירבה בינהם.

"היי חבר'ה"אמרה סוזי(miss a),כמעט עפה באויר מרוב אושר.היא הניחה יד אחת על צאוורו של לוהאן ואת השנייה על צאוורו של שיומין.

לוהאן חייך אליה את חיוכו הממיס והפעם הגיע תורו של ליבו של שיומין לפעום בחוזקה,אבל הוא בחיים לא ירצה להרוס את החברות שלו עם לוהאן לכן רק הניח את ידו על מותנה של סוזי וחייך גם הוא.הם סגרו את דלתות הארוניות,הריקות שלהם,בפעם האחרונה והלכו משם יחד עם סוזי ,חצי נסחבת על כתפיהם וחצי הולכת.

"טאמין!"קראה אמבר(fx)ורצה אל טאמין."מה קרה?למה אתה כל כך מדוכא?בכית?"שאלה כשראתה את העיינים שלו אדמומיות מעט.טאמין אפילו לא ניסה להסתיר מחברתו את זה שבכה ורק הנהן.אמבר ידעה על כל מה שקורה עם מינהו אבל ניסתה,למען טאמין,לשנות את הנושא."עצוב לך לסיים...?גם לי...אל תדאג אנחנו נהיה כל חופשת הקיץ יחד וגם, אנחנו הולכים לאותו קולג'!"הוא חייך וחיבק את אמבר.

"תודה."אמר לה.

"אתה ואני תקועים לכל החיים יחד..."הם צחקו אחד לתוך כתף השנייה.

"אייש!גם אתם?!"קרא אנ בתסכול,הורס לגמרי את הרגע."יה,יה!לא משנה!בואו..."הוא הניח את ידיו על צאוורם של טאמין ואמבר וגרר אותם במורד המסדרון ליציאה.

בדרך הם ראו את שיומין ולוהאן סוחבים את סוזי כמו ילדה קטנה באוויר וצוחקים לעצמם.

כשסוזי קלטה בעייניה את השלושה האחרים היא הורידה את ידיה משני הבנים ורצה לכיוונם.

"סיימנו י"ב!"קראה וקפצה במעגלים במקום.החבורה צחקה ועמדה בדלת הכניסה.

הם הביטו אחד בשני והתכוננו לעבור בדלת בפעם האחרונה.

"תעצרו!"שמעו את קולה של קריסטל מגיע מאחוריהם.הם הסתובבו וראו את קי(SHINee),קריסטל,מינהיוק ודי או (EXO)רצים לכיוונם ונעצרים מולם מתנשפים מהריצה המהירה.

"ס...סליחה על האיחור..."אמר די או בנשימה מעט קטועה.

"קי לא הפסיק לצלם תמונות..."אמר מינהיוק והניח יד על הצלעות שלו מתנשף.קי העביר את ידיו בשערותי הכתומות,הפעם,וחייך חיוך ביישני.

וכך החבורה עמדה מול הדלתות.

די או,שהיה היחיד שהיה אמיץ מספיק בשביל לצאת מהדלת ראשון,פתח את הדלת ויצא החוצה.

אחריו יצאו מיהניוק וקריסטל שלובי ידיים.אנ, די או ושיומין,אחריהם קי ולוהאן.אמבר,סוזי וטמאין יצאו כשסוזי שוב תלויה על בין שניהם,ובאק הו ורן שבאו מיד בעיקבות חבריהם הטובים.

החבורה הסתובבה והביטה בבית הספר שגדלו בו.

בבית הספר שעברו שם עצב ושמחה.

אהבות חדשות וישנות מעורבבות בשברונות לב.

ויותר מהכל...מצויידים בחברויות שימשכו הרבה מעבר לתיכון.