שבוע אחרי.
אחת עשרה בבוקר:
"משעמם לי..."אמרה סוזי כששכבה על מיטתו של שיומין.
"מה את רוצה לעשות?"אמר מינהו באנחה,משעומם גם הוא.
"לא יודעת."ענתה סוזי בקצרה.
סוזי,מינהו,שיומין,לוהאן ואמבר ישבו בחדרו של שיומין.
"אני חושבת שצריך לצאת לאנשהוא."ענתה אמבר.
"באמת?"אמר לוהאן בציניות"אבל לאן?"
סוזי התרוממה על ברכיה וקפצה על המיטה,מרעידה את אמבר ולוהאן ששכבו על ידה"בואו נלך לים!"
כעבור שעתיים סוזי,אמבר,אנ ודיאו היו במכוניתו של מינהו ושיומין,לוהאן,טאמין וכריסטל במכונית של קי.
"חבל שאתה לא יכול לבוא..."אמרה כריסטל למינהיוק.
"פעם הבאה"אמר מעבר לקו כדי לעודד את חברתו."אבל אל תסתכלי על בנים אחרים!"הזהיר אותה.קי שישב על ידה ,ושמע את השיחה,גילגל את עיניו וחייך לעצמו.
המכוניות התחילו לנסוע אחת אחרי השנייה.
כשהגיעו לים סוזי,שישבה במושב האחורי ליד החלון,פתחה אותו ושאפה את ריח המים המלוחים.
"איזה כיף!"קראו כולם.
כשהמכוניות חנו בחניה החבורה יצאה מהמכוניות והתחילה לרוץ לכיוון המים הכחולים.
הם הניחו את הדברים שלהם על החול החמים ורצו לתוך המים.
טאמין נשאר לעמוד על יד הדברים וחיוך חרץ את פיו למראה חבריו המאושרים.
"אתה לא נכנס למים?"שאל שיומין את חברו הטוב שחזר חזרה בגללו.
"עוד מעט אני אכנס"אמר טאמין בלי חשק והתיישב על החול.
"קרה משהוא?"שאל שיומין,וטאמין לא ידע מה לענות.
"שיומין!"קראה אמבר כשראתה את מצוקתו של חברה."קדימה בוא!"
"טוב!"קרא שיומין וטפח על כתפו של טאמין.
"קי..."לחש טאמין וכעס מעט בליבו עליו שלא אמר לו שמינהו יהיה פה גם.
הוא ניסה כמה שיותר לא להיות בסביבתו של הבחור שאהב אבל זו הייתה משימה קשה מהצפויי.הוא באמת ניסה לא לחשוב על מינהו אבל זה הפך לאט לאט לבילתי אפשרי עד שזה כאב לו.
כריסטל וסוזי רצו אל התיקים והוציאו מהתיק של קי שלושה רובי מים.סוזי הביטה בטאמין המצוברח והעבירה את הרובים שהחזיקה בידיה לכריסטל ואמרה לה שהיא עוד רגע תבוא.
YOU ARE READING
התחלה של המשך
Fanfictionטאמין מאוהב כבר ארבע שנים במינהו אבל זה היה בתיכון...האם האהבה שלהם תשרוד גם מעבר לזה? שיומין ולוהאן מאוהבים זה בזה בטירוף אבל איש לא מתוודה ואם יתוודו מה יהיה ההמשך?
