שבועיים וחצי אחרי:
טאמין ישב בחדרו מול המחשב וחשב מה לעשות.הוא ישב וחשב עד ששומר המסך נדלק.הוא נאנח וקם מכיסא המחשב שלו וגרר את רגליו במורד המדרגות לקומה הראשונה.
הוא יצא לחצר ונשכב על הדשא שבחצר ביתו.השעה הייתה שלוש בצהריים והשמש היכתה בחוזקה על עיניו.הוא עצם את עיניו ועדיין יכל לראות אור כתום מעבר לעיניו.
צל כיסה את פניו של טאמין והוא פקח את עינייו לראות מי עומד מעליו.כשהוא פקח את עיניו הוא ראה את מינהו עומד מעליו,חוסם את קרני האור מעיניו.
"היי."אמר מינהו והתיישב לצד טאמין.טאמין התיישב מיד ומרוב לחץ חישב אפילו את קול הנשימות שיוצאות מפיו ליד מינהו.
הוא לא ידע מתי זה קרה או אפילו למה זה קורה,אבל ניהיה לו פחות ופחות נוח להיות בסביבת מינהו.
מינהו היה מי שבגללו טאמין הבין שהוא נמשך לגברים והרגשות כלפיו היו לא ברורים לטאמין...
עד עכשיו חשב שזו אהבה אבל לאחרונה ספק התגנב לליבו...ממתי אתה לא רוצה להיות ליד מי שאתה אוהב?
"היי..."ענה טאמין בבישנות.
"מה אתה עושה כאן החוץ?"שאל מינהו ונשכב על הדשא.טאמין התרחק מעט ממינהו ולא ענה לשאלה שלו,למרות שפשוט רצה לומר'אני בחוץ בגללך'.
"מה-אתה-עושה כאן,אם כבר שואלים?"מינהו חייך והביט למעלה לשמיים,מצמצם את עיניו מול השמש.
"החלטתי לעשות סיבוב בין החברים שלי..."הודה במעט עצב.טאמין הנהן והבין למה התכוון.
"בגלל שבקולג' לא יצא לנו להיפגש ממש..."מינהו הביט בטאמין ונאנח,קצת מיאוש קצת משמחה,שטאמין לא עלה על השקר שלו.
לוהאן עמד בביתו מול המראה וניסה להוריד את החיוך מהפנים שלו.
הלחיים כאבו לו מלחייך אבל הוא היה כל כך מאושר ונרגש עד שלא יכל לשלוט בעצמו.שיומין אמר שיפגשו בתחילת הרחוב בשעה חמש ולוהאן הגיע רבע שעה קודם.
להפתעתו שיומין כבר עמד שם.
הוא התחיל לרוץ לכיוונו ונופף בידו."היונג!"קרא ושיומין הסתובב אליו.הוא חייך למראה לוהאן הרץ והתקדם לעברו גם כן.
שיומין היה מופתע כשלוהאן קפץ עליו בחיבוק ונשק ללחי שלו.הוא צחק וחיבק את לוהאן.הם עמדו מחובקים במשך דקה עד שאישה מבוגרת עברה על ידם והם התנתקו זה מזרועותיו של זה.
המבטים שהביטו אחד בשני היו...שונים?אפשר לומר...
כשהיו רק שניהם,בלי אף אחד מחבריהם על ידם,הם הרשו לרגשות האמיתיים שלהם להציף אותם.
YOU ARE READING
התחלה של המשך
Fanficטאמין מאוהב כבר ארבע שנים במינהו אבל זה היה בתיכון...האם האהבה שלהם תשרוד גם מעבר לזה? שיומין ולוהאן מאוהבים זה בזה בטירוף אבל איש לא מתוודה ואם יתוודו מה יהיה ההמשך?
