שבוע אחרי המסיבה:
אנ וסוזי הלכו ברחובות סאול וקנו כל מיני דברים לערב הסרטים שיערך בביתו של שיומין הערב.
מאחוריהם הלכו מינהו וקי ופשוט נגררו אחרי השניים שנכנסו לכל מיני חנויות.
"אתה זוכר משהוא מהמסיבה?"שאל קי בחשש.
מינהו חייך והניד בראשו לשלילה"בכלל לא..."
קי הינהן והמשיך ללכת בשתיקה.
מינהו הביט בגבו של קי המתקרב אל סוזי ואנ וחשב...
"מה כבר קרה במסיבה...?"לחש לעצמו.
טאמין הגיע לביתו של שיומין בסביבות חמש וישב עם שיומין בחדרו.דפיקה נשמעה על הדלת ולוהאן נכנס.
כשראה שטאמין ושיומין שם לבד סגר את הדלת וירד לשבת בסלון.
"מה קרה לו?"תהה שיומין וירד לסלון והתיישב על הספה לצידו של לוהאן,אבל ברגע שהתיישב לוהאן קם למרפסת.
שוב.
שיומין קם והלך אחריו למרפסת וכשלוהאן ראה שבא אחריו עמד על ידו כמה דקות אבל שוב חזר חזרה לכיוון הסלון.שיומין אחז בידו ומנע ממנו ללכת.
"מה קרה לוהאן?"שאל אותו"אתה כועס עליי במקרה?"
לוהאן הביט בעיניו של שיומין והחליט...'אני אספר לו!' אבל הוא לא הספיק לפתוח את הפה,ובטח שלא להתוודות,וטאמין נכנס והניח את ידו על כתפו של שיומין."הכל בסדר לוהאן?"שאל בתמימות אמיתית.
לוהאן שיחרר את אחיזתו של שיומין בידו וחייך."כלום לא קרה."אמר ונכנס חזרה לבית.שיומין לא וויתר ונכנס אחרי לוהאן לבית.
טאמין נכנס אחריהם,ורצה לראות מה קורה עם לוהאן גם אבל דפיקות בדלת גרמו לו לוותר על הרעיון.הוא פתח את הדלת למינהו,קי,סוזי ואנ שחזרו עמוסי שקיות.
לוהאן עלה במעלה המדרגות ושמע את שיומין עולה בעקבותיו.
הוא עמד עובד עצות כשלא היה לו לאן לברוח,כי בכל זאת...זה לא הבית שלו.
שיומין נעצר מאחוריו.
"לוהאן..."אמר שיומין.
דמעה השתחררה מעיניו של לוהאן והוא ניגב אותה במהירות.
אבל הוא לא הספיק לנגב את הדמעה השנייה,השלישית והרביעית ובלי שיכל לשלוט בזה דמעות תסכול זלגו מעיניו.
שיומין התקרב באיטיות אל לוהאן וסובב אותו לכיוונו.הוא הביט בלוהאן הבוכה ולא ידע מה לעשות,הוא רצה לנגב את עיניו הדומעות של הילד הבוכה אבל בזמן שהיסס שמע צעדים במדרגות מאחוריו.
YOU ARE READING
התחלה של המשך
Fanfictionטאמין מאוהב כבר ארבע שנים במינהו אבל זה היה בתיכון...האם האהבה שלהם תשרוד גם מעבר לזה? שיומין ולוהאן מאוהבים זה בזה בטירוף אבל איש לא מתוודה ואם יתוודו מה יהיה ההמשך?
