"איך מתקנים משהו שנשבר לרסיסים?"

"איך מתקנים משהו שנשבר לרסיסים?" 1

"איך מתקנים משהו שנשבר לרסיסים?"
זאת השאלה שקים מנסה לפתור יותר ממחצית חייה, כשהלב שלה קפא ונשבר בגיל 10, ומאז ועד היום היא מנסה למצוא דרך לחזור להיות אותה ילדה קטנה ותמימה שהייתה אז..
היא לא מהדיכאוניות, להפך היא הילדה שהכי כיף להיות לידה, הכי מצחיקה, הכי תומכת, הכי עליזה וחייכנית, החברה הכי טובה, מצטיינת בלימודים והחיוך? החיוך לא ירד לה מהפנים.
אף פעם אנשים לא ראו אותה עצובה או בוכה, כי היא החביאה את העבר עמוק עמוק בתוכה איש לא ידע מה קרה לה.. או מה היא עברה.. גם לא הוריה ...
היא הדחיקה הכל החביאה את כל מה שעברה, היא אגרה את הכל אחד על השני גם שהרגישה שהיא עומדת להתפוצץ היא מעולם לא איבדה שליטה על עצמה, תמיד היה לה שליטה ואם היו שואלים אותה " הכל בסדר?"  הייתה עונה " הכל מצויין!" הצירוף הזה היה מהדהד וחוזר על עצמו כמו תקליט בקולה, ולפעמים הייתה שואלת את עצמה אם החזרות על הצירוף הזה היה כדי לשכנע אותם או אותה?
כי הכל היה בסדר נכון? היא הריי בשליטה.. היא חייבת להיות.. אסור לה לאבד אותה.. כי השליטה זה הדבר היחיד שנותר לה...
**
הבקרים של קים היו תמיד קשים עבורה היא הייתה קמה ונלחמת באיסוף גופה השבור והפצוע מסתירה את הכאב מתחת לאיפור המושלם שלה ולובשת שוב את המסכה שלה..
לובשת את הטייץ השחור עם החולצת ביה"ס הלבנה שלה ונועלת את נעלי האולסטאר הגבוהות הלבנות שלה ונעמדת מול המראה מסתכלת על הנערה שהפכה להיות...
סוקרת ובוחנת את המראה, נערה בעלת שיער ארוך בהיר וחלק שמסתלסל באורכו כשנופל על גבה, עיניה הירוקות המובלטות בעזרת העיפרון השחור ששמה, בעלת מבנה גוף ממוצע לא שמן מידי אבל לא רזה מידי, למרות שתמיד חלמה להיות רזה היא גם לא הייתה נערה גבוהה, גובהה היה 1.60.

לאחר שסיימה לבחון את עצמה במראה היא לקחה את התיק ואת הפלאפון וירדה למטה,
"בוקר טוב נסיכה שלי" אימה אמרה בחיוך כשקים נכנסה למטבח, והגישה לה כוס נס עם עוגיות הלוטוס האהובות עליה.

הוריה של קים גרושים, הם התגרשו כשקים הייתה בת 13, זה היה קשה לקים אבל היא מעולם לא הראתה זאת היא הייתה מחייכת חיוך גדול ואומרת שוב ש" הכל בסדר"  למרות שעמוק בפנים גופה היה נשבר ונקרע בכל פעם שהייתה מדברת בטלפון בבוקר ובערב במקום להיות עם האבא שהיא כל כך מעריצה ואוהבת.

**
סיימתי את הנס שלי והנחתי את הכוס בכיור, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהבית לכיוון בית הספר.
נכנסתי למרחב אמרתי שלום לחברים שראיתי והתקדמתי לכיוון הכיתה שלי, הנחתי את התיק במקום שלי ויצאתי לדשא למקום שאנחנו תמיד יושבים בו , אמרתי שלום לכל מי שישב שם והתיישבתי לידה " בוקר טוב נונה" היא אמרה תוך כדי החיבוק החונק שלה .
" מה קורה?" ניסיתי לצאת מהחיבוק והיא צחקה " מצויין איך את? מוכנה להיום??" הבטתי בה לא מבינה כל כך על מה היא מדברת, " דייי אל תגידי לי ששכחת, אני מחכה למסיבה הזאת כבר חודש!"
" אה, אוי, ברח לי מהראש", היא עשתה פרצוף כועס " אבל אנחנו קבענו נכון?" הוספתי לפני שהיא תספיק לומר משהו וחיוך עלה על פנייה, " מה קבעתן?" קולו נשמע מעל ראשי, " מה אכפת לך?" קרוליין התגרתה בו " כי אני מקווה שזה לא המסיבה היום"
"אז זהו ש.." התחלתי לומר והוא נעץ בי מבט " דיי מיכאל חיכינו למסיבה הזאת מלא זמן אל תבאס!" קרוליין אמרה אבל הוא המשיך לנעוץ את עיניו בי, חייכתי ונעמדתי מולו " לא!" הוא אמר אבל לא היה אכפת לי חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה על הלחי " אל תיהיה רשע, לא יקרה כלום, מבטיחה!" עשיתי לו פרצוף כלב מתחנן והוא נשבר כמו תמיד " טוב.." הוא אמר נכנע ומגלגל עיניים " יששש!!" צעקתי וקפצתי עליו  "אוהבת אותך אח גדול" הוא חייך והידק את החיבוק " אוהב יותר אחות קטנה", קרוליין הייתה עם חיוך מאוזן לאוזן וכשנשמע הצלצול הלכתי איתה יד ביד לכיתה, במהלך השיעור היא ואני רק דיברנו על המסיבה, מה לובשים?, מתי יוצאים?, נעליים, ואז הגיעה השאלה "שותים?" היא שאלה בחצי חשש והבטתי בה, מתאנחת "מבחינתי אין בעיה אבל מיכאל..."
"די כבר עם מיכאל הוא לא אבא שלך" היא אמרה ישר כשאספנו את הספרים ויצאנו החוצה " הוא לא אבא שלי אבל הוא דואג לי", "מבינה אבל לפעמים זה מוגזם אחותי הוא מגונן מידי" , "עזבי אותו" צחקנו והלכנו לשבת עם כולם ואז גילינו שהבנים תיכננו ללכת גם למסיבה " מה גם שם אני צריכה לסבול אותך?" קרוליין אמרה לבר והוא חיבק אותה והדביק את השפתיים שלו לשלה  " סתמי את הפה" הוא אמר וחזר לנשק אותה והיא צחקה, הם כ"כ חמודים אלוהים.
**
הגיע הערב וקרוליין הגיעה אל קים הביתה והאיצה בה לסיים להתארגן, " טוב טוב אני קמה" קים התרוממה מהמיטה ונכנסה להתקלח.
קרוליין לבשה גינס קרעים שחור וחולצת בטן לבנה ועקבים לבנות.
קים יצאה מהמקלחת ופתחה את הארון והוציאה גינס לבן גבוה עם קרעים וגופיית מחוך שחורה שהבליטה את החזה שלה, קים רצתה לשים אולסטאר אך קרוליין שכנעה אותה להחליף לעקבים שחורות, הן סיימו להתאפר ולסדר את השיער וירדו למטה " הולכים לנועה הביתה ושם נשתה" קרוליין לחשה את השתי מילים האחרונות, קים הסתכלה עלייה והיננה היא אמרה להתראות לאימה ושתיהן יצאו לכיוון הבית של נועה.
הבנים גם נפגשו אצל מיכאל בבית ושתו, הם ישבו שם כל החבורה שלהם, רן, בר, אלמוג, מיכאל, ליאור. בר התקשר לקרוליין לשאול מה קורה הוא ידע שהן שותות, היחיד שלא ידע היה מיכאל.
קים ידעה שאם מיכאל יגלה שהיא שותה זה יגמר לא טוב אבל היא רצתה כל כך, קצת לשחרר את עצמה, להפסיק לחשוב ולשמור על השליטה, וחוץ מזה הוא יהיה שם.. רן.. אולי אם היא תיהיה קצת מסטולה יתגשם החלום שלה ואהבת חייה יסתכל עלייה..

הבנות יצאו לכיוון הסעה, הבנים כבר היו שם וקים נדחקה מאחורי קרוליין שהבינה את המסר והן לא הלכו אליהם אלא עלו ישר להסעה, הבנים עלו גם הם אבל הם לא ישבו ביחד כך שקים הרגישה הקלה הוא לא ראה אותה, הוא עוד מסוגל להשאיר אותה בבית ולהשאר איתה.
הם ירדו מהסעה והיא כבר לא הצליחה להתחמק הוא חיכה לה.. והמבט שלו הפך לכועס כשראה אותה, הוא כעס כשראה מה היא לובשת, שהחזה שלה מובלט בגלל החולצה הצמודה שלה, העקבים שהיא נעלה אבל הכי הכעיס אותו שהיא שתתה, היא עמדה מולו מחייכת כמו ילדה קטנה שתפסו אותה על חם הוא ידע שהיא כבר מסטולה ולא יהיה עם מי לדבר אבל גם הוא היה שיכור ופחד לומר משהו שיתחרט עליו " למה שתית?" הוא אמר ישר "לא יודעת, שתיתי קצת אל תדאג" היא אמרה מחייכת ונעמדת זקוף משלבת את ידייה וגורמת לחזה שלה לבלוט עוד, הוא אחז בידייה ושיחרר את השילוב " בשביל מה החולצה הזאת? מה את רוצה להראות?" הוא כעס "דיי מיכאל הכל בסדר באמת" קים ניסתה לרכך את ההבעה הכעוסה שהייתה על פניו, שאר הבנים והבנות יצטרפו אליהם ודחפו אותם לכניסה למסיבה, קים וקרוליין תיכננו את הערב הזה הרבה זמן, קים חיכתה לו הרבה זמן.. רק שהיא לא ידעה שזה ערב שלא תשכח...