נכנסנו למסיבה, אורות מהבבים ופלאשים, ריח של סיגריות, קולות של צחוק וצעקות, ריח של אלכוהול וזיעה, דמויות זזות בתנועות שונות...
הראש שלי הסתחרר וכאב אבל קרוליין תפסה את ידי "נרקוד?" חייכתי אלייה והנהננתי כשהלכתי הסתכלתי אליו, הוא המשיך להביט בי עד שנעלמתי בין האנשים.
ואני קרוליין התחלנו לרקוד, ראיתי את רן, אוף למה זה תמיד קורה לי? למה אני תמיד מתאהבת בהכי דפוקים? ובאילו שאין לי שום סיכוי איתם, למה אני אף פעם לא אחת?
הבטתי בהם, הם רקדו צמוד והתחלתי להתעצבן הרגשתי כעס מה יש בה שאין בי? כי היא יותר פאקינג רזה ?
חלף מולי מישהו.. הרמתי את ראשי הוא היה מוכר לי, לא זה לא יכול להיות מצמצתי פעמיים כנראה לא שמתי לב, זה בגלל הסחרחורת בטוח, הוצאתי את המחשבה מראשי וחזרתי לעצמי
***
קים הייתה בטוחה שזאת הייתה טעות, שהיא דמיינה וזה היה רק בראשה, אבל למרות שניסתה הסקרנות גברה והמשיכה לחפש את הגבר שחשבה שראתה.
מיכאל והבנים רקדו, צחקו, התחילו עם בנות "אחי, אתה רואה את הבנות?" בר היה לחוץ שלא ראה אותן הרבה זמן, "ת'אמת שלא, רוצה שנחפש אותן?" מיכאל אמר מנסה לשחק אדיש אבל הוא בעצמו דאג לה, היא אף פעם לא שותה.. והוא לא הצליח להבין מה קרה.
הם התחילו להסתובב בין האנשים, התחילו לרוץ להן כבר סרטים בראש אולי קרה משהו? אולי עשו להן משהו? ואז בן הניח את ידו על כתפו של מיכאל וסובב את ראשו, מיכאל קפא, זאת לא היא.. זאת לא אחותו הקטנה והתמימה שלו הוא הביט בה כמה שניות, קים.. אחותו הקטנה, העדינה והתמימה שלו מאפשרת לאיזה גבר להימרח עלייה כשלשונו עמוק בתוך פיה וידיו מלטפות את גופה, הוא הרגיש את חום גופו עולה.
היא ידעה שהיא עושה טעות כשאפשרה לו לנשק אותה בטבעונות כזו ולהיצמד לקיר, היא גם לא הרגישה נוח כשידיו טיילו על גבי גופה, לפתע הבחור נעלם והשפתיים שלהם התנתקו היא פתחה את עיניה הוא היה מושלך על הרצפה היא הרימה את ראשה וראתה אותו, ראתה את הכעס בעיניו הוא צדק אסור היה לה לעשות את זה גם אם ליבה נשבר, מיכאל החל לריב עם הבחור שהתגרה ובר ורן הפרידו, קים ניסתה לבקש סליחה אבל הייתה לה בחילה ורצה לכיוון השירותים, היא הקיאה והשתעלה, רן דפק על הדלת "קים, הכל בסדר?" היא הרגישה מושפלת ומובכת רן.. זה שהיא כל כך אוהבת זה שמלראות אותו עם מישהי גרם לה התנהג ככה ולהשפיל את עצמה..
היא לקחה נשימה ויצאה מהתא ושטפה את פניי, הוא הניח את ידו על גבה החשוף "אני בסדר.." היא לחשה הוא הושיט לה נייר לנגב את פניה "בואי אני אקנה לך מים" היא חייכה והיננה והלכה לצידו, הוא הניח את ידו ועטף את מותנייה תמך בה.
הוא עזר לה לשבת על הבר וביקש עבורה בקבוק מים "תשתי" הוא אמר בחיוך שאמיס אותה.
"אני אקרא למיכאל בסדר?" רן אמר בחצי חיוך, קים היננה בשקט ולגמה עוד טיפה מהמים הוא קם והלך.
היא הרימה את ראשה והסתכלה סביב, למסיבה שכ"כ חיכתה לה ואז נשימתה נעצרה היא ראתה אותו.. הוא היה ניראה בדיוק אותו הדבר זה היה הוא, זה שגרם לליבה להשתולל, זה שהרעיף עליה אהבה אין סופית, זה שלימד אותה מהי אהבה, אהבת נעורייה, זה שגרם לליבה לקפוא, וזה ששבר אותו לרסיסים.
לפתע מבטיהם נפגשו היא הסיטה מהר את פניה ונשמה לרווחה כשראתה את מיכאל לצידה.
הוא הביט בה בעינייה הבהירות והנוצצות, הוא לא הבין מה קורה איתה הוא לא הכיר אותה היא הבטיחה בו מתחננת לקבור בחזרה ולשכוח שראתה אותו להחזיר לעצמה את השליטה אבל המחשבות רצו במוחה, תמונות מהעבר עד שקולו שבר את הדממה "קיי" היא חזרה לעצמה "מיכאל" היא לחשה "מה קורה? את בסדר?" הוא שאל מנסה לכבות את הכעס ולהתרכז רק בדאגה כלפיה.
היא היננה מנסה לסלק את המחשבות, הזיכרונות הבוגדניים שרוצים לחדור לראשה ולהחזיר אותה לאבד שליטה.
הוא הרים את ראשה והביט בעינייה הבהירות והמבריקות "את בטוחה?" הוא הרגיש שמשהו לא אמין קורה..
"כן אני בסדר.. בוא לרקוד" היא אמרה בשקט אך מיכאל לא אהב את הרעיון ונעמד מולה היא עצרה את הדמעות מלרדת הוא הביט בה.. מיכאל ניסה להבין על מי היא מסתכלת ולמה עינייה מתמלאות דמעות שוב הוא ניסה לסובב את ראשו אבל קים תפסה את פניו " בבקשה, קח אותי לרקוד" עינייה התחננו בפניו.
מיכאל הינן ולקח את ידה והם חזרו לכולם קרוליין וקים חזרו לבנות והמשיכו לרקוד אבל שמרו על קשר עין עם הבנים.
יד הושטה ומשכה אותה מהבנות, קים מצאה את עצמה עם גבה צמוד לקיר כשעיניהם קרובות כ"כ נשימתה נעתקה.. זה היה גיא..
"הרבה זמן קימה.." קולו הידהד בראשה אך היא חסמה זאת וניתקה את הרגשות "לא מספיק זמן אם תשאל אותי"
"אאוץ" הוא גיחח ושם את ידו על החזה, "מה אתה רוצה?" הוא הביט בה בוחן אותה מכף רגל ועד ראש "השתנת.." היא ניסתה למנוע מהמילים שלו לשבור אותה שוב "כן גיא אנשים משתנים" היא רצתה לבכות, לברוח ולהקבר מתחת לשמיכה שמיכאל ימצא אותה ויקח אותה מפה.
"את יפה.." היא הרימה את ראשה והביטה בו "וגם.. התגעגעתי אלייך" הוא לחש, קולו של מיכאל נשמע מרחוק, גיא נישק אותה על הלחי "אנחנו עוד נדבר" אמר לה בלחישה באוזן ונעלם בין האנשים, היא נשענה על הקיר ידה הייתה מונחת על הלחי והזיכרונות הציפו אותה.
מיכאל היה נסער והעיף אנשים הוא חיפש אותה בלחץ עד שראה אותה ורץ אליה תפס את זרועותיה בשני ידיו "קיי, היי מה קורה?" היא התעוררה ולחשה " מה? אה.. אני בסדר.." , " אל תעלמי לי שוב טוב?" הוא אמר ועטף אותה היא הניחה את ראשה על החזה שלו וחשבה לעצמה אם רק היה יודע מה היא מסתירה.
"בואי הביתה" הוא אמר למרות שידעה שלא תוכל לחזור הביתה במצב הזה "תישני אצלי" הוא ענה למשפט שלא אמרה ועלה חיוך על פניה הוא הודיע לכולם הם הולכים והזמין מונית רן יצא איתם ונשק לה על הלחי "תרגישי טוב חיים שלי" רן אמר לה כשעלתה למונית וחיוך עלה על פניה הסמוקות היא הניחה את ראשה על כתפו במונית בעוד מיכאל עוטף אותה בזרועותיו.
הוא שילם למונית והרים אותה לתוך הבית והניח אותה על המיטה שלו והביא לה טרנינג שלו ויצא כדי שתחליף בגדים. היא החליפה לטרנינג שגדול עלייה אבל כשהתלבשה לא יכלה שלא לשים לב לגושי שומן שנראו במראה, כשסיימה הוא נכנס וכיסה אותה וישן על המזרן ברצפה לצידה.
"סליחה" היא לחשה והוא פתח את עיניו והביט בה "הכל בסדר אחות קטנה", "לילה טוב" היא היננה וסגרה את עינייה, אך החלומות הופיעו בהבזקים וסיוטים
"קים השמנה" , " אוי תבכי לאמא??" , "איפה אמא שלך גורילה?", "את תשרפי אם נזרוק אותך לאש?", בעיטות, מכות, חוף עף, אבן פוגעת בבטן, צלליות בחושך , האש...
"קים? קומי הי זה רק חלום רע" מיכאל התאמץ להעיר אותה היא נעה באי שקט במיטה וראשה נע מצד לצד במהירות.
היא פקחה את עינייה והתרוממה לישיבה בפתאומיות ובמהירות מיכאל התיישב מולה מנסה להבין, נשימותייה היו כבדות ועינייה היו מלאות בדמעות "רוצה לספר לי מה קורה?" מיכאל המשיך להביט בה דקות ארוכות היא קירבה את ברכייה אל החזה שלה וחיבקה אותן הוא ליטף את ראשה "'הי מה קורה? את מפחידה אותי"
היא רצתה לספר.. אבל לא ידעה איך, איך מספרים משהו שלא סופר מעולם? איך פותחים את הפצע הזה? האם היא באמת מסוגלת להתמודד עם זה שנית?
***
YOU ARE READING
"איך מתקנים משהו שנשבר לרסיסים?"
Tajemnica / Thriller"איך מתקנים משהו שנשבר לרסיסים?" זאת השאלה שקים מנסה לפתור יותר ממחצית חייה, כשהלב שלה קפא ונשבר בגיל 10, ומאז ועד היום היא מנסה למצוא דרך לחזור להיות אותה ילדה קטנה ותמימה שהייתה אז.. היא לא מהדיכאוניות, להפך היא הילדה שהכי כיף להיות לידה, הכי מצ...
