קשה לחיות בעולם מלא באנשים מושלמים שאתה לא.
קשה להיות זנב לאריות שלכולם ראש לשועלים.
אני נפגעת ומורידה מערכי. אני מתמודדת עם הכאב הפנימי כל יום.
קשה לי.
לא סיפאתי את זה למישהו אבל אני חווה דברים קשים בחיי. שאני מעדיפה לא לפרט. כי בזמן האחרון האנשים סביבי "נעלמו". הפכתי לשקופה עד למצב שיש שיחה מולי ולא מצרפים אותי. עד למצב שחברות שלי רוצות לקבוע משהו ואני מול הפנים שלהם והן שוכחות אותי.
חוויתי המון מקרים וסיטואציה שלא הוכחתי את עצמי מספיק טוב. אני מנסה ומנסה וזה באמת קשה. באמת מסובך. אני רוצה לצעוק. חבכות. להסתכל במראה ולראות את המסקרה נוזלת לי על הפנים. אני רוצה מישהו שיקשיב לי ולא ישפוט. מישהו שלא יציג א הדעות של אחרים כנגדי.
אני רוצה כדור. אולי תרופה כלשהי. כזאת שמקבלים בבתי מרקחת במקרה ויש לך מחלה כלשהי. אבל אני לא בוטחה שזה הכדור שהתכוונתי אליו. אני רוצה כדור שירגיע ויעשה לי שקט בעולם. כדור רובה.
קשה לחשוב שבדקירה אחת קטנה חיים מסתיימים. ורק לפני שנייה חשבתי- מה הייתי בגלגול שעבר? מה אני אהיה בגלגול הבא? האם אני בסך הכל עוד נקודת מבט.
אני מפחדת. אני יושבת פה עם דמעות. אני לא רוצה ללכת לשמים.
תמיד רציתי להרגיש מה ההרגשה של העננים. אני לא רוצה שיגיע הרגע ואני באמת ירגיש אותם.
קשה לי. אני חווה דברים. אבל אני בסך הכל אדם אחד. איך אנשים אחרים רואים את העולם?
אני רוצה לעשות דברים שיגרמו לי להיות מאושרת.
עד הרגע האחרון.
