Beginner/המתחיל

Chapter One

לקום לבוקר מעצבן, לעוד בוקר ריק מאנשים
לבית שהוא לא חם יותר...
לפני שנה התחלתי לעבוד בחנות אופנה
המנהל היה חבר של הורי ועכשיו שהם לא פה
הוא עוזר לי בהכל, הוא השכיר אותי כעוזרת
מנהל בחנות שלו.
יום ראשון בשבוע זה חרא יום,
זה תחילת שבוע ויש זמן רב עד סופש.
קמתי מהמיטה וכיביתי את השעון המעורר
הורדתי את המזגן ל24 מעלות והלכתי להתקלח.
אני גרה בדירה עם שני קומות,
חדרי שינה למעלה,
סלון ומטבח למטה הבית
לא גדול מידי ולא קטן מידי.
יצאצי המקלחת וראיתי
שהשעה שש וחצי בבוקר
ואני צריכה לפתוח את החנות
בשעה שבע וחצי,
'יש לי עוד שעה..' חשבתי לעצמי.
לפעמים אני שואלת את עצמי בשביל
מה לחיות אם במילא נמות?
את בית הספר לא סיימתי בגלל הורי למרות שחבר של הורי משכנע אותי לחזור,
לצערי פרשתי בגיל 16 והיום אני בת 19.
שמתי לב ששקעתי במחשבות,
עצמתי את עיניי
פקחתי והתחלתי להתארגן,
אחרי משהו כמו עשרים דקות יצאתי לבושה בג'ינס קרעים
וחולצה של מיקי מאוס עם קצת בטן וגקט אלגנטי שחור.
ירדתי למטה והלכתי להכין לי כוס שוקו ולקחת עוגיה, בדרך למטבח ראיתי תמונה,
תמונה שאני זוכרת מתי צולמה.
היינו אני הורי ואחי הקטן, לפתע הרגשתי מגע
קר על לחיי ושמתי לב שיורדות לי דמעות,
מחיתי את דעותיי עם כף ידי
הסתכלתי לשעון הקיר וראיתי שהשעה שבע, לקחתי את השוקו את המפתחות ויצאתי למכונית האדומה והקטנה שלי.
את המכונית קניתי ישר שקיבלתי רישיון,
לאחר משהו כמו רבע שעה הגעתי לחניה ובה היה כתוב "שמור לאמה" אני זוכרת את היום
פלאשבק
היה חם בחוץ, אבל לא חום רגיל חום שרפה
הוא הוציא אותי מהחנות שיש על עיניי בד שאני לא יראה מה קורה, לפתע הבד שכיסה את עיניי
ירד ולא האמנתי למה שראיתי
"למה עשית את זה? אני לא עובדת פה ואני גם לא יבוא לפה"
"את תעבדי פה כעוזרת מנהל שלי,
הוריך ביקשו ואני יקיים"
התרגשתי ושמחתי שהורי ביקשו ממנו
כי אני יודעת כמה הם סמכו עליו"
סיום פלאשבק
נכנסתי לחנות והדלקתי אורות,
שיניתי את השלט מסגור לפתוח
העובדות הגיעו לאחר חצי שעה מאז שפתחתי
את החנות והתחלנו לעבוד.
בשעה עשר וחצי שמעתי את דלתי נפתחת ושמעתי קול שלא שמעתי זמן רב..
"היי" הסתובבתי וראיתי את ראיין ידיד שלי
עוד מבית הספר,
"היי" אמרתי מופתעת והיה אפשר
לשמוע זאת בקולי, קמתי מהכיסא
והלכתי לחבק אותו
"מה קורה יפה אחת" הוא שאל בזמן החיבוק,
אוייש הריח הגברי שלו איך התגעגעתי לחיבוקים איתו, "הכל בסדר, חיים ועובדים"
אמרתי לו אחרי שהתנתקנו מהחיבוק,
"אבל מה אתה עושה פה?" הוספתי מהר ומבולבלת "את יודעת זאת חנות של בגדים ויש פה מחלקה של.." "גברים" עצרתי איתו
ואמרתי בעצמי ואז הבנתי שיצאתי טיפשה
'אויש את והראש שלך אמה' חשבתי בליבי.
הוא חייך את החיוך המושלם,
באותו הרגע שראיתי את החיוך הזה
נמסתי ופתאום
נזכרתי איך פגשתי אותו פדיחה..
פתאום הוא צוחק ולא הבנתי למה
הסתכלתי עליו מבולבלת עם גבות מקובצות
ורק אז הבנתי
שבהיתי בו "אה סליחה אמממ כן אם אתה צריך
עזרה אז אני פה" אמרתי
והלכתי כל כך מהר מאחורי השולחן.
הייתי בחדר המנהל זמן רב,
כי עשיתי המון דפים
והזמנתי עוד דברים לחנות,
שמתי לב שהשעה שמונה וחצי בערב
ובדיוק הדלת נפתחה ואחת העובדות הייתה בדלת
"אמה, אנחנו הולכות הביתה שיהיה לך יום טוב"
אמרה בחיוך וכמובן שהחזרתי לה מנימוס,
המשכתי לסדר את הדפים בהרמות למחר
ויצאתי מהחדר אל החנות האורות היו דולקים
וגם המוזיקה ברגע,
כיביתי הכל ולקחתי את דבריי נעלתי את החנות
ונסעתי אל ביתי, אני רק חולמת על להיות במיטה עם פיג'מה ולהתכרבל בשמיכה.
הגעתי הביתה, הדלקתי טלוויזיה ושמתי mtv
ועליתי למקלחת, לאחר משהו כמו חצי שעה יצאתי והלכתי לשים פיג'מה,
ירדתי למטה ושמתי לי סרט חדש
שיצא לא מזמן
"אקוומן" (ממליצה בחום) לאט לאט הרגשתי איך עיניי נסגרות מכל היום, שמתי את ראשי
על הכרית והתכסתי בשמיכה.