Beginner/המתחיל

Chapter Three

היי בנות אני יודעת שהרבה זמן לא היה פרק..
הייתי נורא עסוקה בלימודים ומבחנים ועוד מעט אני נכנסת לתקופה של בגרויות
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פתחתי את עיניי בבהלה,
עוד זיכרון שלא יעזוב
הייתי מדוכאת כל הזמן והשבוע הזה יהיה יותר גרוע ממה שחשבתי.
יצאתי מהמקלחת, התלבשתי עשיתי צמה בשיעורי ונשכבתי במיטתי
עצמתי עיניים וחשבתי לעצמי
מי זה היה האדם הזה שראיתי היום
עם העיניים הכחולות האלו
למה היו לו שומרים/למה הוא צריך בכלל
וכמובן שאלת המיליון
אם אני יראה אותו שוב..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קמתי במהירות,
מרוב מהירות הצוואר שלי נתפס
נזכרתי וזכרתי את התאריך של היום,
העצב חזר..
התרוממתי מהמיטה וקמתי ממנה
לכיוון המקלחת,
לאחר שהתקלחתי ירדתי למטה
ושמתי בטלוויזיה שירים דיכאוניים,
כן כן מה ששמעתם שירים דיכאוניים
יש כאלה שיגידו שאני דיכאונית אך אני לא
זה רק בגלל התאריך..
כן יש לי שירים לכל מצב רוח שיש לי,
עצבנית, שמחה, עצובה וכו'.
השעה תשע ועשרים לפי שעון הרכבת
שתלוי על הקיר שאבי קנה לאימי
ביום הולדתה.
עליתי למעלה והתלבשתי,
לקחתי שוקו מפתחות טלפון והכי חשוב
אוזניות ויצאתי לדרכי.
הגעתי לבית העלמין וחיפשתי אותם
חישפתי את דרכי אל משפחתי,
לאחר כמה דקות בודדות מלאות שקט
מצאתי.
ישבתי מולם, ישבתי ולא אמרתי דבר
ישבתי ושתקתי, ישבתי ובהיתי
בכתוביות שכיסו אותם, את הגופות שלהם
בחול ובאבן אחת גדולה.
עבר דקה
עבר דקה
עבר עוד דקה
עבר עוד דקה
עבר שעה ועדיין לא פתחתי את פי
עבר שעה ועדיין לא יכולתי להוציא מילה
ישבתי שם כמה זמן מבלי לדבר,
המוח שלי ריק מכל ואיני חושבת על דבר
טוב איני מצליחה לחשוב על דבר
אני לא מצליחה להזיז את העיניים שלי מהם,
אני שומעת המולה מצידי הימיני
אך עיניי נשארות על משפחתי.
לא יכולתי עוד לשתוק,
הבכי יצא מפי בלי אזהרה
"אמא, את לא יודעת איך קשה לי שאת לא פה איתי
עזבת אותי בגיל 15 את כל הגדילה שלי
לא ראית,
לא ראית את חבר שלי,
אני לא יכולה לספר לך כלום יותר..
אבא, אני יודעת כמה רצית לראות
את החתונה שלי וכמה חפרתי לך על זה,
כל השטויות שלנו יחד..
אחי, הלכת לי בגיל צעיר מאוד בפעם האחרונה שראיתי אותך רבנו ריב שטותי באוטו
כל גיל ההתבגרות פספסת
אני כל כך אוהבת ומתגעגעת אליך אחי..
אני לא אשכח אתכם אף פעם
אמא, את גאה בי קצת?
תראי איך גדלתי
תראי איך הצלחתי לחיות..
אמנדה עזבה אותי ורק דן איתי ברגעים אלו
אתם זוכרים את דן? הוא תומך בי בהכל
הוא עוזר לי מאז.."
ברגע שהזכרתי את אמנדה כעס עלה בי
היינו מאוד קרובות אך ברגע אחד
היא עזבה אותי
ברחה ממני ולא אמרה מילה.
ניקיתי את הדמעות עם כף ידי
וראיתי שהשנה אחת עשרה וארבעים
בשעון היד שלי שאיני קנתה לי
לפני מותה.
קמתי על רגלי ויצאתי
הודעתי לשומר לשלום ובתמורה
נתן לי חיבוק מנחם,
הלכתי, חייבת הסחת דעת
התקשרתי אל האחד שיודע להסיח את דעתי
אל האחד שיודע להרים לי תמצב רוח
"איפה אתה" נשמעתי צרודה מבכי
"מה לעזאזל קרה לקול שלך בכית" צעק
אך פתאום התרכך ששמע את קולי ובקולו
היה דאגה
"אני חייבת הסחת דעת מהיום הזה"
בקולי היה אפשר לשמוע את ההתחננות
"עוד שעה וחצי בקפה של סנטרל פארק"
קבע וניתק את השיחה.
נסעתי לקפה
הגעתי לשם והזמנתי לי שוקו חם
ישבתי במקום הקבוע שלנו,
הדלת נפתחה ואתה הרעש הפעמון
המודיעה שלקוח חדש נכנס לקפה
הסתכלתי לראות אם זה הוא
אך לצערי ראיתי אותו,
עיניים חומות, אותו אחד הסתכל על המקום
בסריקה ממש כמו מכונת MRI
שהפנים שלו נפגשו עם שלי הוא הביט בעיניי
ויכולתי לראות את עיניו בברור חום כהה
עם קצת בהיר
על פניו היו הבעה שאי אפשר לדעת
אדישות? קשיחות? הפתעה?
לא כל כך זיהיתי..
הרגשתי קצת לא בנוח,
הרגשתי כאילו אין אף אחד סביבנו
ואנחנו פה בקפה לבד
הוא כיווץ את גבותיו
במהירות הורדתי את פני אל הרצפה
שהפכה לבין רגע מעניינת מכל דבר
אחר בקפה.
צלצול פעמון נשמע וישר מבטי עלה מעלה
מפתח הדלת הוא נכנס
נעמדתי במהירות ודמעותי יצאו ולא חיכו עוד
הוא רץ אלי במהירות רבה
ודאגה עטפה את פניו אך שלווה הגיע
כשראה אותי הנראה כך,
"תניה תביאי לי עוד שוקו ואספרסו בבקשה"
הוא צעק למנהלת המקום
פני עלו לגבר המסתורי עם העיניים החומות
אך לא ראיתי אותו עוד,
הכנראה הלך שראה שחברי הגיע
נראה חשב שהוא חבר שלי חחח.
אני וראיין דיברנו והוא קצת השכיח
ממני את המצב בו הייתי לפני זמן קצר,
הגיע השעה ארבע ורבע ועם השעה הזאת
יצאנו מפתח הקפה וכל אחד הלך לעבר
המכונית שלו,
אבל לא הלך לפני שהודתי לו על הכל
נכנסתי למכונית שלי והתחלתי בנסיעה,
כל הנסיעה הייתה שקטה למרות שכל
הנסיעות שלי הן רועשות
הפעם לא חשבתי על מוזיקה
לא התעסקתי בזה
רציתי שקט
שקט מכל היום הזה
הסתכלתי במראה שבמכונית
ולפתע שמתי לב למכונית שחורה
שנוסעת מאחורי
'איך לא שמתי לב' קול בראשי איר
'כנראה כי התרכזת בנסיעה ובשקט'
הקול בשני אמר
אין לי כוח להיכנס לפאניקה אז
פשוט נעזוב את הנושא הזה.
הגעתח הביתה החנתי בחניה את המכונית
ויצאתי מהדלת, המכונית השחורה
הייתה במרחק מכונית אחת מביתי
הסתכלתי עליה למשך זמן מה,
אך כל החלונות היו שחורים כך שלא הצלחתי
לראות מי בפנים, רק מי שבפנים
יכול לראות את הבחוץ,
אחרי כמה דקות שבהיתי במכונית
הלכתי לכיוון הבית
מרוב עצבים כעס ואשמה, כל הרגשות
עלו לי ביחד..
הלכתי למטבח פתחתי את דלתות הארונות
לקחתי צלחת וזרקתי אותה על הריצפה
ככה אחד אחרי השני,
ברגע שנגמרו הצלחות לקחתי כוסות
כד שנגמר גם זה.
אחרי הכל נשמתי עצמתי עיניים כל כך חזק
שחשבתי שאני יהיה עיוורת בסוף
עליתי במדרגות, עמדתי באמצע המדרגות
כדאי לראות מה עשיתי
מה הנזק שגרמתי
מה עוללתי לכל דברי
אוך כמה כסף בזבזתי הרגע
אך שמחתי שהוצעתי אנרגיה
אך באותה המידע כעסתי על עצמי כל כך.
עליתי למיטה בלי מקלחת
לא היו בי עוד כוחות להתקלח.

קמתי בבוקר לאחר שכל הלילה לא יכולתי
הקושי של הכל התגבר.
שכבתי עדיין במיטה ולא הרשתי
לגופי לקום, לעמוד על רגלי..
לאחר זמן מה הייתי חייבת לקום
לנקות את גופי מהכל
הכרחתי את גופי לקום לעבכ המקלחת
וכך זה קרה, קמתי
קמתי לעבר המקלחת
שתפתי פנים הרמתי את ראשי אל המראה
ונדהמתי,
מפלצת
רוח
רוצחת
כלבה מתה
פוסטמה
זונה
זה מה שראיתי,
ראיתי את כל מה ששמעתי בכל חיי
עיניי אדומות ונפוחות
שפתיי גדלו קצת מרוב בכי של הלילה.
אני חושבת שאצטרך הסחת דעת להיום
לקחתי את הטלפון והתקשרתי לדן
"בוקר אור סנשאיין" אמר בקול שמח וגורם
לחיוך לעלות על פני
"בוקר אור אהובי" אך לפני שהספקתי
להגיד עוד מילה הוא כבר דיבר..
"איך את מרגישה? את יודעת שאני פה"
תאמין לי דן אני יודעת יותר מידי
"כן כן יודעת, אני חושבת
שאני יכולה לבוא היום לעבודה אפשרי?"
שאלתי בהתחננות אך מהססת ומפחדת
מתגובתו,
"אם את חושבת לנכון אז תבואי
מקומך פה פנוי רק בשבילך" אמר
וגרם לשפתיי לעלות לחיוך גדול
הודתי לו לתודה וניתקתי את השיחה,
עשיתי את דרכי למקלחת.
יצאתי מפתח הבית והיה אפשר להרגיש
את הקור והרוחות שהיו בחוץ
נכנסתי לאוטו והתחלתי בנסיעה,
לחצתי על הרדיו והיא שאני אוהבת הופיע
ואיתו גם מצב הרוח שלי קצת עלה
הזמרת שרה ואיתה גם קולי נכנס

I can do it
I can do it
I can do it

But I'm only human
And I bleed when I fall down
I'm only human
And I crash and I break down
Your words in my head, knives in my heart
You build me up and then I fall apart
'Cause I'm only human, yeah

I can turn it on
Be a good machine
I can hold the weight of worlds
If that's what you need
Be your everything

I can do it
I can do it
I'll get through 

שרתי סגולי קולות במכונית
חאני חושבת שהמכוניות שעברו לידי
חשבו שאני משוגעת עם תעודות
לא שזה מעניין אותי מה הם חושבים,
ראיתי את החנות והחנתי את המכונית.
עמדתע מול החנות והסתכלתי
על הילדים עם הוריהם
הרגשתי את דמעותי מנסות לפרוץ החוצה
אך לא יכולתי לתת להן לצאת
וישר נכנסתי לחנות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי בנות זמן רב עבר מאז הפרק האחרון,
אני מרגישה לא טוב לגבי הסיפור הזה
אני רוצה שתראו את אהבתכם
בואו נעשה את מה שחשבתי אז
בואו שיהיה לנו מטרה
30 הצבעות
10 תגובות (לפחות)
אתם חושבים שתעמדו בזה?
בואו נראה
תראו את אהבתכם⁦❣️⁩