קודם כל רציתי לומר שהתאכזבתי..
היו כמה קוראים אך לא תגובות,
בזמן האחרון מחשבות צצות לי
אם להמשיך או לא..
בינתיים אני יעלה את פרק 4
ואולי לא אמשיך.
אני עושה וינסה ככל שאוכל בשבילכם
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
-תזכורת לפרק הקודם-
שרתי סגולי קולות במכונית
חאני חושבת שהמכוניות שעברו לידי
חשבו שאני משוגעת עם תעודות
לא שזה מעניין אותי מה הם חושבים,
ראיתי את החנות והחנתי את המכונית.
עמדתע מול החנות והסתכלתי
על הילדים עם הוריהם
הרגשתי את דמעותי מנסות לפרוץ החוצה
אך לא יכולתי לתת להן לצאת
וישר נכנסתי לחנות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ישר ברחתי למשרד שבנו בשבילי,
נכנסתי פתחתי את הדלת וכך גם סגרתי
בשניה שזכרתי הרשתי לעצמי
ובמיוחד לגופי ליפול על רצפת המשרד
הדמעות? יצאו בשניה שהדלת נסגרה
סליחה נטרקה לה
נשענתי גם גבי על הדלת שפני מול המשרד
ובהיתי פשוט בהיתי בקיר הריק
שמולי בלי שום נגיעות של צבע.
שמעתי דפיקות חלשות אך לא זזתי
שוב פעם הדפיקות האלו רק שהפעם
הדפיקות היו חזקות יותר וצעקות
נשמעו מבחוץ, אך שמעתי דבר אחד
"אזקה" בקולי קולות ברחבי החנות שמילאו
את משרדי גם כן
ישר קמתי מהריצפה פתחתי את
מנעול הדלת ויצאתי,
עמדתיכמו בוסית נחמדה אך קשוחה
"יש פה בעיה?" אמרתי בקול קר
ונוקשה אך עם טיפה חום
"גברתי האישה הזאת שפה יצאה
מהחנות בריצה יחד איתו"
אמרה לי מישל הקופאית והצביעה
על שני האנשים אישה בסביבות
שנות העשרים ולידה עומד גבר בשנות העשרים
אך יכולתי לזהות מי אלו
"מישל תודה רבה על עזרתך
ושניכם בואו איתי בבקשה"
הסתובבתי עם גבי אליהם והתקדמתי אל משרדי
נכנסו יחד סגרתי את הדלת ונעלתי
הם עמדו ליד הדלת בעוד שאני
הולכת לכיוון הכיסא מולם.
"מה לעזאזל אתם עושים פה?" אמרתי
בקול כועס אך יכלו לשמוע שאני מופתעת
"דבר ראשון לא צריך לצעוק ולהתעצבן
דבר שני רצינו לראות אם את בסדר
ורק כך יכולנו למשוך את תשומת הלב שלך"
אמר הבן בחיוך שכל כך רציתי להוריד לו
"דאגתם? סבבה אבל למה ככה בדיוק?"
"רק ככה את תצאי מהמשרד שלך
אה וגם הקופאית אמרה שאת עסוקה
אז יצא ככה, אבל אמה מה איתך?"
אמרה הבת "שלומי נהדר בר ואצלך בן?"
שאלתי הבן שהיה איתה,
לא כל כך מחבבת אותו אפשר לומר
שאני שונאת אותו.
"דבש עכשיו שאנחנו יודעים שאת בסדר אנו נלך"
אמר בן לא עניתי ולא התייחסתי
הנחתי להם פשוט ללכת
ישבתי על כיסא משרדי עייפה יותר מתמיד
ומיליון מחשבות תקועות בראשי,
'אך הם ידעו שאני פה' 'מה גרם להם לבוא'
שני שאלות אלו קפצו לראשי במיוחד
קמתי מן הכיסא והלכתי לעמדת השתייה
שבמשרדי כדאי להכין לי שוקו
הסתכלתי בכל הכוסות שיש שם
ובחנתי אחד אחד עם זאת עיניי נפלו
על כוס החרסינה שמישהו יקר לי קנה לי
הושטתי את ידי בשביל לקחת אותה
וכך עשיתי,
שמתי כפית שטוחה של סוכר
וכפית של שוקו קצת יותר מהסוכר
לאחר שסיימתי להכין רציתי קצת שקט
הלכתי לכיוון המרפסת שיש לי
והתקדמתי לכיוון הערסל שבידי כוס
השוקו,
הסתכלתי על השמיים ושקט דממתי
סורר בסביבתי.
YOU ARE READING
Beginner/המתחיל
Romanceהיא עברה דבר לא פשוט בגיל צעיר, לא יכלה לסבול עוד ופרשה מלימודיה. הוא עבר דברים לא קלים אך לא נתן לזה להפריע להמשיך, כבר בגיל צעיר הוא ניהל את העולם. הייתי קטנה ולא הבנתי, הורי מתו אחי בקומה אך נפל גם הוא, היא סקרנה אותי עוד ועוד ברגע שאמרה שאין לה...
