ראיתי את אותו נער מסתורי יוצא מהבניין המרכזי עם הבעה נרגשת על פניו,
"היי" אמרתי לו "הי" הוא ענה
הוא המשיך ללכת, לפני שהוא התרחק יותר מידי שאלתי די בפתאומיות; "אלו קלפי מיתומאגיקה שיש לך ביד?"
"כן!" הוא ענה "גם את משחקת?" הוא שאל, מופתע שיש עוד נערים במחנה שמשחקים מיתומאגיקה
"ברווווור" אני עונה, נרגשת ומופתעת שהוא מעוניין בשיחה.
"רוצה לשחק מתישהו? יש לי קלף דמטר מנצנץ ספייר מהחפיסה שיצאה לפני שבועיים."
אומיגוד אומיגוד אומיגוד!
הוא.הזמין.אותי.לשחק.איתו.מיתומאגיקה!!!
"כן" אני אומרת ודי מצליחה להסתיר את העובדה שאני צורחת מאושר בפנים.
"לי יש קלף זאוס ספייר, נוכל להתחלף."
"יופי! נפגש אחרי ארוחת צהריים ב..."
אה כן! איך שכחתי, הוא חדש! אז השלמתי לו את המשפט;
"ליד יער הסאטירים?"
"ליד יער הסאטירים." הוא מאשר.
הנער המשיך ללכת ופתאום נזכרתי
"דרך הגב קוראים לי ה/ש (השם שלך)! "
"אה כן. לי קוראים ניקו, ניקו די אנג'לו."
הוא המשיך ללכת
"ניפגש!" אני צועקת לאות פרידה אחרי שהוא התרחק יותר
"ניפגש!" הוא עונה ומנופף לי לשלום.
אני ממש מקווה שתוהאבו את זה כתבתי את זה בזמן שיעור תנכ (שיעור חופשי)
YOU ARE READING
דיאנג'לו x פאנגירל
Fanfictionסיפור *מרתק* על החוויות שלך עם ניקו אם היית איתו במחנה החצויים איך שהוא הגיעה לשם (הסיפור מתקיים בזמן הספר השלישי)
