"אוקיי הגיעה הזמן" אני אומרת לעצמי בזמן שאני מדלגת בהתרגשות בדרך ליער הסאטירים.
מעניין אם הוא באמת יגיע אני תוהה לעצמי בזמן שאני הולכת ליד שביל הבוץ שעדיין רטוב מהשלג שירד מקודם,
מתעלמת מילדי דמטר שמתווכחים על איזה פרי לשתול בחלקה החדשה אני ממשיכה בדרכי.
הקלפים שהבאתי מתחילים לזוז בקופסא שבא הם מאוחסנים אז אני מורידה את קצב ההליכה שלי כדי שהם לא יהרסו.
לפני שאני שמה לב הגעתי למקום שבו אני וניקו קבענו להיפגש, יש שם עץ כרות לשימוש בתור ספסל.
העצים מסביב מסוככים על האזור ועושים תחושה חורפית קרירה, האוויר הקר צורב טיפה את השפתיים אבל אני מתעלמת מהקור כי לפני יש מישהו לוהט..
על הספסל יושב ניקו די אנג'לו עם מעיל הטייסים שאחותו השאירה לו בזמן שהיא פרסי אנאבת' ותאליה יצאו להרפתקאה.
"מעניין איך הוא מרגיש עם זה שאחותו עזבה?" אני חושבת לעצמי אבל מהר שוכחת מזה מרוב התרגשות.
"הי!" אני אומרת בהתרגשות
"היי" הוא עונה עם חיוך קטן.
יש רוח קרירה והשיער השחור והפרוע שלו מתנופף טיפה על פניו, זה אחד המחזות היפים ביותר שיצא לי לראות עד היום.
אני מתיישבת לידו על הספסל,
"יום קצת קריר היום אה?"
"כן" הוא אומר עם נימה מופתעת מעט כאילו פתאום הערתי אותו מתוך מחשבה עמוקה.
אחרי משהוא כמו דקה של שקט הוא מתחיל ואומר;
"אז הבאתי את הקלפים להחלפה"
אני פתאום קולטת שאני בוהה בפנים העדינות והיפות שלו ומהר מתעוררת מהחלום בהקיץ
"אה כן!" אני אומרת נבוכה מעט על מה שהוא כמעט תפס אותי עושה. אני מוציאה את קופסאת הקלפים הגדולה שבא אני מאכסנת את כל החפישות קלפים ודמויות אספנות של מיתומאגיקה,
ואנחנו מתחילים לשחק.
YOU ARE READING
דיאנג'לו x פאנגירל
Fanficסיפור *מרתק* על החוויות שלך עם ניקו אם היית איתו במחנה החצויים איך שהוא הגיעה לשם (הסיפור מתקיים בזמן הספר השלישי)
