one way

chapter 9

כריס

הוא כבר צעק, כעס ושעשוע מעורבים בעיניו
רציתי לענות לו להגיד לו שאני אחראית עליו
אם הוא יאחר האחריות תיפול עליי
סיימון יתאכזב ממני
אבל לא מצאתי את המילים
"את מתכוונת ללכת?" עיניו יוקדות אליי
"תקום ממני" מלמלתי לא רוצה להרגיז אותו יותר
"ותמסרי לסיימון שאם הוא רוצה שאני אבוא שלא ישלח משרתות להעיר אותי, את לא יכולה לשחק אותה כאילו את מחליטה"
אני כן מחליטה עלייך
חשבתי בליבי אך ךא אמרתי דבר
ידעתי שאני רןעדת
אני שונאת את החולשות שלי
את הפחד שלי מלהיפגע
אני שונאת את העןבדה שהוא יודע איך לגרום לי להישבר ולבכות
"יש לכם טיסה עוד שעה" הזכרתי לו כשיישרתי את החצאית והחולצה שלי
"קצת שקט ממך יהיה לי" הוא רטן עם גבו אליי
"אני טסה איתכם" גלגלתי את עיניי
אך לפני שהוא פגע בי עם הכרית שהשליך לעברי יצאתי וטרקתי את הדלת
אני שונאת אותו כל כך
אם לא הייתי צריכה את הכסף שמשלמים ךי כאן
הייתי עוזבת כבר ממזמן
החוקים של סיימון היו נורא פשוטים כשהוא הציע לי את העבודה
1.בלי מערכות יחסים עם הבנים
2.לקיחת אחריות מלאה על בעיות שנגרמות
3.נשיאת תוצאות של רכוש שנהרס על ידם
4.אחריות על הבנים
מי היה מאמין שזה יוביל אותי לעצבים בלתי פוסקים שנאה כלפי זאין ופחד מפיטורים?
"היי כריסי" לואי חייך מחבק אותי קלות
"בוקר טוב" אילצתי חיוך
"אל תכעסי אבל.." הוא מלמל
"אבל?" הדופק התחיל לעלות בליבי
"נייל והארי שברו את הטלוויזיה בחדר של ליאם ואמרנו לו שזאת את כשניקית" עיני התרחבו
הם עשו מה?
הבן אדם היחיד שהיה אכפת לו ממני עכשיו ישנא אותי
ובדיוק כשמחשבותיי התבלבלו
ליאם כועס במיוחד מיהר למולי
"כריס!" הוא צעק לא שולט בכעסו
"ליאם אני-" , "בגללך הטלוויזיה שבורה! את לא יודעת לעשות שום דבר בלי נזק?! כנראה זאין צדק! את לא מתאימה לשום עבודה רצינית ונשיאת אחריות!" הוא הטיח את הכעסים עליי ללא הרף
הדמעות כבר מזמן היו בדרכן מטה
הנהנתי לוקחת את האשמה עליי
"אני מצטערת אתה צודק לא התכוונתי" אמרתי מנגבת את עיניי
"את פשוט לא נורמאלית אני אומר לסיימון שאת אחראית לזה"
ידעתי שאחרי הטיסה כשנחזור אני אפוטר
"מה כל הצעקות האלה?" יופי רק זאין היה חסר.לי עכשיו
עיניו נפלו על ליאם ועליי במבט שואל
ונזכרתי בדמעות שעל לחיי
ניגבתי שם אותן "אני מצטערת ליאם" אמרתי שוב והלכתי משם משאירה אותם לבד
לואי עבד בצד ליד הארי ונייל שהרכינו ראש כשהבטתי בהם
אפילו לא מעזים להביט בי