זאין
שבועיים מאז שהיא הלכה, ולא היה אחד שלא שיגע אותי על כך. ליאם צרח עלי בהיסטריה שהוא שידע זאת לראשונה.
נייל, לואי והארי לא הפסיקו להאשים אותי, והם החליטו לא להרגיע עד שאני אבין מה עשיתי לה.
ובכנות, זה בכלל לא היה נחמד.
הארי ולואי תכננו מתיחות על חשבוני בזמן שנייל הוביל אותי ישר לתוכם.
זה ממש לא היה נחמד.
אבל הצטערתי על כך שהיא הלכה, באותו לילה חשבתי שהיא שיכורה וממלמלת בליל של שטויות, אך היא התכוונה לכך שהיא אמרה שהיא תתפטר.
כנראה לא לקחתי את זה ברצינות.
הייתי צריך לומר לה שלא התכוונתי לגרום לה לצער, רק רציתי להשתעשע קצת.
הלוואי והייתה לי את הזדמנות להתנצל בפניה.
פשוט, הלוואי והייתי אומר לה את האמת גם באותו בוקר.
שאכפת לי ממנה בניגוד למה שהיא חושבת, אך כנראה שלעולם לא תהיה לי הזדמנות.
אני עוצר את הרכב שלי מול הבר שברט אמר שאני אגיע כי יש לו כמה דברים נהדרים להראות לי.
"היי, אחי, מה שלומך?" ברט תפח על כתפי שנכנסתי. "מעולה, ג'ייק הוא מביא לנו רק אנשים טובים לכאן" אני מרים עליו גבה בשאלה.
והוא מניד את ראשו בצחוק גס "אני חייב להכיר לך את ג'ייק, אני תכף חוזר תישאר כאן לבנתיים" ואז אני קולט תזוזה מאחורי הבמה, מישהי יורדת מנסה בכל כולה להוריד קצת את הדבר שהיא קוראת לו חולצה כדי לכסות את עצמה יותר.
הבגדים שלה כל כך צמודים שממש לא משארים מקום לדמיון.
ואז זה קורה אני מזהה אותה, ואני קופא על מקומי, פעור פה!
לא, זה לא יכול להיות, זה לא יכולה להיות היא.
והיא קןלטת אותי וממהרת אליי, עיניה אדומות מאוד וודאי מבכי.
"זאין" היא בוהה בי "זה באמת אתה?" קולה איטי ומנסה לקלוט ולהבין.
אך אני קפוא על מקומי, לא מסוגל להגיב.
YOU ARE READING
one way
Fanfiction✯הסתיים✯ להקת הבנים המפורסמת צריכים עוזרת אישית כריס מתקבלת לעבודה זו. אבל האם היא תצליח לשרוד נגדם? הסיפור הזה נכתב על ידי שני כותבת א'נגל (אני) ועדן גם אם הכתיבה נראית לכם ממש דומה, זה בגלל שאנחנו כותבת מאוד דומה. אבל אנחנו עדיין שתי כותבות. זה...
