נצרי הגיבורים

זה ג'ק?

נקודת מבט קאי:

"קאיייי!!!" שמעתי את אבא שלי קורא לי מהסלון.

זה היה בוקר יום שישי, ולי יש בית ספר כמובן.

"קאי קדימה אתה תאחר!" זאת הייתה אמא שלי הפעם.

קמתי מהמיטה שלי בלי רצון.
"אני ע-ר!!" צעקתי והדגשתי את המילה ער.

הלכתי לכיוון השירותים כדי לצחצח שיניים, הגעתי ונעמדתי מול המראה.

השיער שלי נראה נורא הבוקר.
היו לי שקיות שחורות תחת העיניים כאילו לא ישנתי חודש ויש מצב שהייתי קצת חיוור.

השתדלתי להתעלם מהכל וצחצחתי שיניים.

"וואו אתה מכוער היום" ליאה נכנסה ברעש והחלה לסרק את השיער שלה.

"היית מתה. אני תמיד חתיך" אמרתי לה עם קריצה וחיוך.
היא דחפה אותי והוציאה לי לשון.

בכנות? ידעתי שהיא צודקת, נראתי נורא היום.
הסתכלתי במראה ופתאום סחרחורת מטורפת תקפה אותי.
"וואאו--" מלמלתי וייצבתי את עצמי בעזרת הקיר.

"מה?" ליאה שאלה אותי ככשמעה שאמרתי משהו.

"שום דבר"

התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר אבל בחרתי להתעלם...
גם ליאה החליטה להתעלם.

התארגנתי לבית ספר ולקחתי איתי את התיק.

"ביי אמא, ביי אבא" אמרתי בעוד אני חוצה את הסלון לכיוון הדלת.

"בי---" אבא שלי התחיל להגיד ופתאום נעצר.

"הי קאי"
אבא שלי לפתע קרא ופרצוף חושד ומודאג בו זמנית הופיע על פניו.

הוא קם אליי והניח את ידו על הכתף שלי הוא הסתכל על הפנים שלי בצורה בוחנת.

"מה קרה לך??"
הוא אמר או יותר נכון, צעק עם פרצוף מופתע.

"אתה נראה כאילו דרס אותך פגסוס" הוא הוסיף עם חיוך קטן שניסה להסתיר חלק מהדאגה שלו.

ווא אבא. באמת. כאילו הייתי צריך עוד מישהו שיזכיר לי כמה הבוקר הזה גרוע.

"תודה לך. אני אלך עכשיו." אמרתי לו עם פרצוף ציני.

"לא לא קאי אני רציני, אתה בסדר?" הוא אמר ועכשיו סרק את כל גופי בעיניו.
"אתה נראה כאילו אתה הולך להקיא את כל הפיצה שאכלת אתמול"
הוא חייך חיוך קטן ושובב.

"יש לי קצת סחרחורת... אני בסדר אבא"
אמרתי לו בניסיון להרגיע אותו.

לא רציתי לתת לו ולאמא עוד סיבה לחשוב שאני בעייתי.

כן אני יודע שזה לא חכם מצידי ושההורים שלי אוהבים אותי וכן בלה בלה.

אבל בכנות? אני מרגיש קצת כמו נטל למשפחה.