נצרי הגיבורים

עכשיו גם מייק.

נקודת מבט תיאו:

"ידעתי שלא הייתי צריך לתת לו ללכת..." פרסי אמר לאנבת' בזמן שהיא תופסת בכתפיים שלו ומנסה להרגיע אותו.

"הי פרסי, תירגע, הכל בסדר" אנבת' אמרה לו ברכות אפילו שראו בבירור שהיא דואגת מאוד לבן שלה בעצמה, אבל היה חשוב לה שפרסי יהיה בסדר.

"לך עם תיאו אל ניקו עכשיו, אני חייבת להשאר פה עם ליאה ומיה, תתקשר אליי ותודיע לי שהוא בסדר, טוב?" אנבת' אמרה בחיוך שניסה להרגיע את פרסי ואולי גם את עצמה.

פרסי הנהן עם הבעה מודאגת על פניו.

"קאי בסדר?" שאלתי בשקט את פרסי וכבר הרגשתי את הדופק שלי עולה במחשבה על קאי.

קאי ומייק הם החברים הכי טובים שלי מאז ומעולם. אנחנו עושים הכל ביחד, אבל בזמן האחרון אני מרגיש משהו שונה..

קאי

הוא תמיד היה מיוחד מבחינתי.. בצורה שאני לא יכול להסביר..
הוא תמיד היה חבר כל כך טוב...
הוא גם נראה טוב.. כאילו.. לא, לא שבאמת הסתכלתי ממש ו.. כן.

ברגע ששמעתי שקרה לו משהו הלב שלי האיץ, והתחלתי לדמיין את הגרוע מכל.

"אני חושב, אני לא יודע.." פרסי אמר לי ופתח את הדלת של הבית שלהם וסימן לי לצאת איתו לכיוון הרכב.

"ניקו התקשר.. הוא הגיע לבית שלהם באמצע יום לימודים.. והוא נראה חולה ו.. טוב לא ממש הבנתי מהשיחה מה ניקו אמר"

נכנסנו לאוטו.

הנסיעה הזו אמורה להמשך גג כ10 דקות אבל היא הרגישה כמו נצח.

ברגע שהגענו ופרסי החנה את האוטו יצאנו החוצה בזריזות ודפקנו בדלת הבית של משפחת סולאנג'לו.

"היי" ניקו אמר כשפתח את הדלת.
פרסי חייך אליו והם הלכו יחד לכיוון הסלון.
מייק סימן לי מהמסדרון לבוא אליו -ע כ ש י ו- בדחיפות עם הבעות בעיניים וסימונים בידיים.

"היי ניקו" אמרתי "אני הולך למייק"

"סבבה, אני ופרסי כאן עם קאי"

מייק תפס את היד שלי, לא בשיא העדינות אם יורשה לי לומר.

"אווץ' מה אתה רוצה? אני רוצה לבדוק מה עם קאי"
אמרתי, משתדל שלא להסגיר מה שאני מרגיש כלפיי קאי.

"זוכר את ג'ק?" מייק אמר בלחישה, מתעלם ממני.

איך אני לא אזכור את ג'ק?
אני שונא אותו. מכל הסיפורים שקאי סיפר... רציתי לבוא אל הבן אדם ולשרוף אותו.. אם רק הייתי מצליח לשלוט בכוחות האש שלי.. אוף.

"כן ברור שאני זוכר אותו" אמרתי "שונא אותו".

"טוב אז הוא הלך רחוק הפעם.. קאי הגיע חולה לבית הספר ואני די בטוח שג'ק הרביץ לו.." מייק אמר במהירות