פרסי ג׳קסון והארי פוטר

פרק 11

נ.מ. פרסי
עמדתי ליד עץ האורן של תאליה מתבונן על מחנה החצויים. זו הייתה חופשת חג המולד(שהקדמתי לחודש אחרי תחילת הלימודים) והמחנה היה מלא בשלג שכירון הכניס. על העצים ביער היו קישוטים של עץ חג מולד, עץ חג מולד בגובה שלוש מטר היה באמצע חדר האוכל. כל החניכים הסתובבו עם כובע של סנטה קלאוס ככה שהם נראו כמו השדונים שעוזרים לו להכין מתנות.
הלכתי ישר אל הזירה. עכשיו ביתן הקטה היו שם, לא היה להם אכפת עם הייתי נלחם נגד הבובות שעמדו בצד. המדריך שלימד לחימה בחרב אמר לאחת החצויות גם להילחם מול הבובות שהיו אני זיהיתי אותה.
"לונה?"
"פרסי?"
שאלנו באותו הזמן.
והיא פשוט עמדה שם. עם השיער הבלונדיני החיוור שלה והעיניים שבהו בנקודה כלשהי בחולמניות.
"מה את עושה כאן?" שאלתי אותה.
"לפני שבוע אבא שלי גילה לי שאמא שלי היא בעצם הקטה ושלח אותי לכאן. מה אתה עושה פה? ומי ההורה האלוהי שלך?" לונה שאלה אותי כלומר היא לא שמעה עליי מאחד החניכים.
"האמת היא שאני פה מגיל 12. ואני בן פוסידון"
היא הסתכלה עליי במבט בוחן ואז גיכחה בשקט "הנכד של וולדמורט הוא בן פוסידון"(הארי סיפר לכולם לפני החופשה שפרסי הוא הנכד של וולדמורט) גירדתי את העורף במבוכה והתחלתי לשסף את בובות הקש שוב. היא התחילה לשסף את הבובות גם והיא הייתה די טובה.
---------------------------------------------
אני יודעת שזה פרק גרוע אבל זה גם הפרק האחרון.
החלטתי שיש יותר מדי פאנפיקים כאלו וזה לא מקורי.