אני כתבתי את כולכם!

הקדמה

היה זה לילה גשום באזור הבית של אלכס.
הוא בדיוק סיים לכתוב את הסיפור השני של "אודרי ומאיה" שכל כך אהב.
"ואז לילה  קפצה על אודרי הרעה, עברה דרך הדלת ונעלמה, תוך שהיא מסתכלת על אחותה, ליה בידיעה שלא יפגשו יותר. אודרי ידעה שיגיע ילד אחר להחליף אותה בהמשך הזמן כמו בכל פעם שמישהו בורח. הסוף!" . הוא סיים את הסיפור, סגר את מחברת הסיפורים שלו וקם מהכיסא לכיוון המיטה שלו. אלכס היה ילד עם עיניים כחולות כמו העומק של הים ושיער שחור מתולתל קצר.
הוא היה בן 14 ו-8 חודשים ואהב מאוד לכתוב.
הוא גדל בעולם שבו כתיבה לא מקובלת והיה מסתיר את זה שהוא כותב כדי שיקבלו אותו כאדם "רגיל."
הוא סידר את השמיכה המבולגנת על המיטה, ישב עליה והסתכל על השעון השחור שעל השידה ליד מיטתו. 'השעה 11:28 בלילה?!' הוא היה המום מהשעה. 'לא יכול להיות שכתבתי במשך שעה וחצי!' הוא חשב וקם לכבות את האור. הוא חזר למיטה תוך כדי שפיהק מהיום הארוך שעבר עליו.
היו לו המון עבודות לעשות באותו היום והזניח אותן כדי לכתוב ולעשות מה שהוא באמת אוהב, מה שהביא לבלגן בגלל שהוא "אחר" שמתקשה בעבודות.
אלכס בדיוק הרגיש צורך להמשיך את הסיפור ולהביא לשם ילד חדש. הוא קם מהמיטה ופנה לשולחן שעליו הייתה מחברת הסיפורים שלו.
הוא לקח דף חדש מהמחברת והתחיל לכתוב:"השעה הייתה 11:59 בלילה והילד החדש כיבה את האור. שהגיעה השעה 12:00 בלילה, הווילונות התחילו לעוף מרוח שלא הייתה, האור נדלק ונכבה כאילו מותחים אותו- והוא לא התפלא כי הוא גדל עם משפחה של מותחים. 'דני? מייקל? אביגיל? זה אתם? כי זה לא מצחיק בכלל!' הוא קרא וקם מהמיטה. הוא שמע לחישות שאומרות את השם שלו בקול מאוד לא מוכר ומאוד מלחיץ. נהיה אור מסנוור בחדר והילד עצם את עיניו. כשפתח אותן, מצא את עצמו במקום שבחיים לא ראה. הוא הסתכל במקום, המום. 'שלום לך. אתה הילד החדש?' אמרה אישה שבהתחלה נראתה לו כמו מככששפה."
אלכס נרדם במילה האחרונה והשעון בחדרו צפצף כהתראה לשעה 12:00 בלילה.
הוא התעורר כשהרגיש קור בחדר וקם לסגור את החלונות שנזכר שסגר אותם לפני שסיים את הסיפור השני. הוא התחיל להילחץ כשהאור בחדר שלו נדלק ונכבה *מבחוץ*. הוא הבין שזאת לא מתיחה כי הוא בדיוק כתב את זה וזה היה באמצע הלילה שאין אור בחוץ. הוא הלך אחורה באיטיות לכיוון המיטה שלו וכשהתיישב על מיטתו, הוא שמע קול חלש אומר:" אלכסססס, אלכסססס". הוא הרגיש שזה סיוט כי זה לא הגיוני! הוא הרגיש מסונוור ועצם את עיניו. כשפתח אותן, הוא היה המום. 'לא יכול להיות! זה לא הגיוני!' הוא לחש לעצמו והיה יותר המום, אם זה אפשרי כשראה מישהי נראית בדיוק כמו מכשפה שאמרה לו:"אתה החדש אני מניחה."