אני כתבתי את כולכם!

פרק 1

אלכס היה המום. הוא לא האמין שדבר כזה יכול לקרות. "מה...? איך...? איפה...?" הוא מלמל. "שלום לך. אני אודרי ומהיום אתה באחריותי. אין לצאת מכאן וגם אם תנסה לא תצליח." האישה אמרה. היא הייתה עם שיער שחור ועיניים שחורות קשוחות. היא לבשה חלוק שחור וחגורה סגולה כהה. הוא היה המום כשראה את הדמות שיצר חיה ונושמת ומדברת.
הוא היה משותק מהלם והרגיש שהוא משתגע. בזמן שהיה בהלם ולא יכל לזוז, שם לב שיד מושכת אותו למקום שנראה כמו טירה אפורה גבוהה וכמעט בלי חלונות.
היה לילה עם ברקים ורעמים, מה שמעיד על מישהו חדש שהגיע לשם, וזה היה אלכס.
היד שמשכה אותו הכניסה אותו לתוך הטירה ואלכס, שלא יכל להתנגד לחוזק של היד הלך לאן שהיד הובילה אותו.
אחרי הליכה ארוכה, היד הפסיקה למשוך אותו ואלכס ניצל את ההפסקה כדי לנוח ולנסות לברוח מהאחיזה החזקה של היד. הוא הצליח להשתחרר והחל לברוח. הוא הגיע למדרגות ושם מצא עוד אישה, ככל הנראה בת 30 פלוס מינוס. הוא היה מופתע לראות אותה והרגיש כי כבר ראה אותה פעם אך לא יכל להיזכר מאיפה.
"לאן אתה הולך?" האישה שאלה אותו בקול נעים. "אני חייב לצאת מפה!" הוא אמר לה, מפוחד. "אתה החדש כנראה. איך קוראים לך?" אמרה האישה, מחייכת אליו חיוך נעים.
"אני אלכס." הוא אמר לה והפסיק לנסות לברוח.
"אלכס," אמרה האישה, "אתה לא יכול לברוח, כולם רוצים. אני מצטערת על זה." היא אמרה ולפני שהספיק להגיד משהו היא קראה לאודרי ועכשיו באמת הוא לא יכל לברוח.

אלכס צעק מתוך שינה והתעורר. הוא ראה שהוא לא בחדר שלו אלא בחדר אחר, "החדר לחדשים". הוא זכר שכתב את החדר הזה בסיפור הראשון ביחד עם לילה וליה שהגיעו לשם בפעם הראשונה. הוא קם ופנה לדלת. הוא ניסה וניסה לפתוח אותה אבל היא הייתה נעולה. לפתע, שמע רעש מנעולים והלך אחורה, רחוק מהדלת אודרי נכנסה לחדר שבו היה ביחד עם האישה שהסגירה אותו לידיה. "נו נו, תראו מי התעורר." אודרי אמרה וצחקה. "בוקר טוב, אלכס!" אלכס היה מלא חרדה ופחד ממה שהולך לקרות. "כבר הגעת וניסית לברוח. ניסיון יפה! אתה היחיד שהיה לו אומץ חוץ מילדה מעצבנת מאוד." היא אמרה בחיוך שטני.
"קודם כל, נבהיר כמה דברים כדי שלא תעשה טעות שתתחרט עליה. אסור לברוח או לנסות לברוח, תאמין לי אתה לא רוצה לנסות שתדע מה יקרה למי שמנסה. החוק השני הוא שאסור להזכיר את העולם שבחוץ. זה ברור לך?" היא שאלה אותו בקול זדוני. "כן." הוא אמר באנחה.
"יופי," היא אמרה והמשיכה:"יש שעות קבועות לאוכל ואם אתה עובר על החוקים אין אוכל במשך שבוע, אך ככל שאתה עובר יותר על החוקים השבוע יימשך. ליה סמית' תעזור לך להסתגל. נכון ליה?" היא אמרה ופנתה אל ילדה בלונדינית עם עיניים ירוקות, שעמדה ליד הדלת. "כן." הילדה אמרה בקול קטן וחלוש.
"יופי. אז אנחנו נלך. חסר לך שאת תדברי על אחותך!" אודרי אמרה בקול חזק והיא והאישה השנייה עזבו את החדר ונעלו כשליה ואלכס בפנים.
"היי" אמרה ליה.
"היי." ענה לה אלכס בחזרה.
"אני ליה, ואתה?" היא שאלה אותו. "אני אלכס" הוא ענה לה.
הייתה שתיקה במשך כמה דקות עד שאלכס הפר את השתיקה. "את ליה סמית'?" הוא שאל.
"כן. למה?" היא שאלה בחשדנות.
"הכרתי מישהי שדומה לך. קוראים לה לילה סמית'." הוא אמר לה והיא ענתה לו בהתרגשות: "זאת אחותי! הכרת את אחותי?" "כן," הוא ענה לה, מתרגש גם הוא. "אתן לא שלישייה?" הוא שאל אותה.
ליה התרחקה ממנו בעצב, נזכרת בזיכרון שהדחיקה כל כך הרבה. "זה סיפור ארוך" היא ענתה לו וזלגה לה דמעה. "כן. אני,לילה ואלה." היא אמרה והלכה לצד כדי להסתיר את הדמעות שלה.
"איפה לילה?" הוא שאל אותה אבל התחרט מיד כי ראה שהיא כבר ממש בוכה. הוא ניגש אליה וחיבק אותה אבל זה לא הפריע לה. כאב לה להיזכר שהיא נשארה לבד ותישאר שם לנצח כי היא מפחדת מאודרי. ליה סיפרה לו על הלילה שהן הגיעו לטירה למרות שכל כך רצתה לשכוח את הלילה הזה, כי שם הצרות התחילו.

לילה הייתה הבכורה מבין השלושה והכי אמיצה מביניהן. ליה הייתה הבינונית והאחות שמפחדת מהכל. אלה הייתה הקטנה מכולן והחזקה משלושתן.
יום אחד ליה התחילה לשמוע קולות שקוראים לה לבוא. היא פחדה וסיפרה את זה לאלה ולילה והן החליטו להתעלם. הקולות התחזקו ואמרו רק מילה אחת:"שלישייה".
אחרי כמה חודשים, הלילה היה קר עם הרבה רוח, ברקים ורעמים והרבה אורות ואז הן הגיעו לשם.

"וואו," אמר אלכס, מרותק לסיפור "כמה זמן עבר מאז?" הוא שאל אותה. "שנתיים," היא ענתה לו והוסיפה "שנתיים של סבל. אודרי היא מכשפה!" היא ענתה לו בבכי והוא היה אובד עצות. הוא לא האמין שהוא יצר מפלצת כמו אודרי. הוא היה עסוק במחשבות כאלו ואחרות כשלפתע קפץ מרעש של פעמון בית ספר. "בוא," ליה אמרה לו "יש ארוחת צהריים עכשיו."

הם יצאו מהחדר ופנו לכיוון המדרגות שבהן האישה הסגירה אותו לידיה של אודרי וירדו מלא קומות עד שהגיעו לחדר מלא באנשים, רובם עד גיל 18 וחלקם מגיל 8 או 9. ליה הובילה אותו לשולחן שאותו זיהה. השולחן של כל אלה שניסו לברוח. ליה הכירה לו את החברים שלה והם קיבלו אותו בטוב אך גם ברחמים עליו.
אודרי ניגשה לשולחן ושמחה לראות שלפחות כל הברחנים ביחד כדי לשים עליהם עין. אלכס וכל שאר היושבים בשולחן גלגלו עיניים כשראו אותה מתקרבת. ליה לחשה לו שעדיף לטובתו שלא יעשה בעיות, אך לאלכס לא היה אכפת. הוא לא פחד מאודרי ותכנן לברוח כמה שיותר מהר. ליה, שידעה על מה הוא חושב, לחשה לו מהר:"זה לא יעבוד לך. אתה חדש. היא שמה עין על החדשים כל הזמן עד שמגיע אחד חדש." היא מיהרה לסיים כי ראתה שאודרי כבר ליד השולחן. כל החדר הסתכל עליה בפחד, תוהה מה היא מתכננת.
"אלכס בוא איתי." פנתה אליו אודרי ואלכס הסתכל בליה ובחברים שלה בתקווה שיצילו אותו אך הם לא עשו דבר, פשוט ישבו שם וקפאו. הוא קם מהשולחן והתחיל ללכת אחריה ושניהם יצאו מהחדר.