נ.מ לואי
ישבנו בחדר, קירות חסמו כל מקום אפשרי,
הוא הסתכל עליי עם עצב בעיניו ושתק, זאת הייתה שתיקה ארוכה.
אבל השתיקה הזאת הסבירה לי הכל,אומנם לא דיברנו, לא ניהלנו שום שיחה אחד עם השני,
אבל המבט שלו יכול היה להסביר לי את הכל,
יכלתי לקרוא את הרגשות שלו, כמו ספר,
הפחד שהיה שרוע בעמקיי עיניו סיפר לי את הכל.
"למה אתה מסתכל עליי?"
בטעות פלטתי מפי את הדבר האחרון שרציתי לפלוט, הוא בטח מרגיש לא בנוח, למה שאני אעשה
את זה?
"אני לא הסתכלתי עליך, אתה מדמיין"
הנער פלט, ושתק לאחר כמה שניות,
"בסדר, אני לא מאמין לך"
אמרתי בכדי להחזיר לו, אני בהחלט לא יכול לשתוק,
הגנבתי לעברו מבט קשוח והתאפקתי שלו לצחוק מהבעת פניו,
לפתע פרצתי בצחוק בעודי מתעלם מהבעת פניו המובכת של הארי,
"אתה מפחד ממני"
פסקתי והתיישבתי על הכיסא, נאנחתי אחורנית מסתכל עליו בהבעת פנים מתנשאת
שהתאימה לסיטואציה הזאת.
"אני לא מפחד ממך, תעזוב אותי"
הנהנתי לעברו בעייפות והפסקתי להביט לעברו,
למרות שזה משהו שלא יכולתי לעשות,
רציתי לרסק את שפתיי על שפתיו הרכות, יותר ממה שהוא רצה למען האמת.
התקדמתי לעברו והצמדתי אותו לקיר שבמסדרון,
"אם אתה תספר למישהו על זה אתה גמור"
אם מישהו ידע שהגעתי לסיטואציה כזאת מביכה עם הארי, זה יביך אותי לכל חיי,
זה ירדוף אותי, אני חייב לדעת שהוא ישמור את זה בסוד..
"אני לא אספר, עכשיו תנשק אותי טיפש"
הארי אמר וגרם לי לחייך כמו טיפש,
תמיד הייתי אהוב הבנות בשכבה, אבל היה בנער משהו שונה,
משהו שמשך אותי אליו בכל רגע נתון.
התחלתי לנשק אותו ברכות על ידיו וכך עליתי למעלה עד שהגעתי לשפתיו,
ריסקתי את שפתיי על שפתיו, משהו שרציתי לעשות זמן רב,
הוא נאנח ונישק את שפתיי בחזרה, הוא זרם איתי.
"גאד , אתה כל כך מושלם"
אמרתי לו ברכות והמשכתי לנשק את שפתיו עד שהתנתקנו,
"אני אוהב אותך הארי, ואני טיפש שהבנתי את זה רק עכשיו"
"גם אני אותך".
