Medicine // H.S

1

החיוך שלי גדל ששמעתי את הטלפון שלי מצלצל מה שאומר לי שהמשמרת שלי נגמרה ואני יכולה ללכת מבית הקפה הזה.

אני יכולה סוף, סוף לראות את הארי. התגעגעתי אליו ורק אתמול ראיתי אותו, זה כמה שאני אוהבת אותו.

אתם בטח חושבים שאנחנו מסוג הזוגות הקיטשיים האלו. טוב אולי אנחנו קצת... אבל אני לא רואה רע בקיטשיות מידי פעם. אני אוהבת אותנו ביחד.

החניתי את המכונית שלי בחנייה של בית החולים, אנשים מתרוצצים ממקום למקום, בכי, זה הקול הכי נשמע בבית החולים, בכי שמח, בכי עצוב, סתם בכי, המקום הזה היה יכול למלא דליים שלמים של מים בעזרת כל הדמעות שאנשים מורידים כאן.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שאני נכנסתי לכאן, גם אני בכיתי, והריח שהיה כאן, ריח של חומרים רפואיים ומוות. אבל אחרי שלוש שנים של ביקור על כמעט בסיס יומי אתה מתרגל לכול, כמו שאתה עובר דירה ויש רעש של מכוניות בחוץ, ואחרי כמה שבועות מישהו מעיר לך על זה ואתה אפילו לא שם לב.

"הנסיכה שלי..."

הוא לחש כאשר נכנסתי לחדר, חייכתי ומיד הנחתי את הדברים בצד ועליתי על המיטה על ידו מתחפרת לצדו.

"התגעגעתי אלייך."

נשימותיו על צווארי מרגיעות אותי, וידיו שעוברות בשיערי גורמות לי להרגיש שייכת למקום כלשהו. הוא היה קוסם, ככה הייתי קוראת לו, הוא היה מרגיע אותי במגע אחד. היו לו ידי קסם.

"איך היה היום שלך?"

הוא שואל, אני פוערת את עיניי. לא ציפיתי לשאלה הזו למרות ששאל אותי אותה בכל פעם שהגעתי לכאן. היום לא רציתי להגיד לו מה היה, זה רק ידאיג אותו עוד יותר אני לא רוצה לשים עליו לחץ.

אני מדביקה חיוך מזויף על הפנים שלי ואומרת: "מצוין." אני אפילו מרימה את האגודלים שלי בשביל להראות שהכול בסדר.

"מה קרה לאב? את יודעת שאני יכול לראות דרך השקרים הקטנים האלו. חשבתי שכבר הבנת את זה ממזמן."

ראשי מושפל שאני מוצאת עניין רב באצבעות שלי. הוא מרים את ראשי.

"זה כלום הארי, אל תטריד את עצמך בדברים שוליים."

ידו של הארי על ידי מתחזקת סביב היד שלי, משהו שאמרתי כנראה עצבן אותו, הוא מכריח אותי להסתכל לו בעיניים, וכל פעם שאני מנסה להוריד אותן הוא מעלה אותן בחזרה.

"את חושבת שאני מחשיב אותך כדבר שולי בלה?"

אני פותחת את פי בשביל להגיד משהו אבל לא אומר זמן רב מדי לפני שהוא תוקף אותי בנשיקה. אני מחייכת אל תוך הנשיקה, אני זוכרת את הפעם האחרונה שהוא השתיק אותי בנשיקה. רבנו על דבר מטומטם, זה התחיל מהשלט של הטלוויזיה ובכך שאמרתי לו שלא אכפת לו ממני, איך בדיוק הגענו לשם? שאלה טובה.