"אתה יכול להיות מי שאתה רוצה להיות, מי שאמרת שהיית שפגשתי אותך."
-"אני לא חושב שאני מסוג-"
"כמובן שאתה יכול, אנחנו לא ניתן לזה לנצח. אנחנו חזקים יותר מכל מה שהעולם יזרוק עלינו."
החזקתי את ידיו בזמן שהוא שכב של על מיטת בית החולים המקוללת הזו. דמעות ב...
עשיתי סיבוב בשכונה קצת מכינה את עצמי לפני שאני צריכה ללכת להביא את הארי הביתה. לפני כל פעם שהוא חזר תמיד היו לי דאגות. מה אם הוא לא יאהב את הבית שהוא יחזור? מה אם הוא התרגל לבית החולים ולא ירגיש בנוח?
אני חייבת להפסיק עם זה. עם להטריד את עצמי עם מיליון מחשבות רעות על מחשבה אחת טובה.
מ: האר-בר
בייביגירל אני עוד חצי שעה בבית. אל תדאגי את לא צריכה לבוא לאסוף אותי, בית החולים מסיע אותי אלינו הביתה.
אלוהים אדירים, הוא מגיע. אני דופקת ריצה בחזרה לבית מסדרת דברים אחרונים למרות שהכול נקי ומצוחצח. אני עומדת באמצע הסלון ומתיישבת על הרצפה ומצמידה את הברכיים שלי לחזה. דבר שמצאתי שעוזר לי להתמודד עם התקפי החרדה שאני מגלה שהם עומדים להתחיל.
הוא לא יודע על ההתקפים, שמרתי הרבה דברים בסוד ממנו מאז שהוא נכנס לטיפול. אני לא רוצה להדאיג אותו. אסור לי. זה יכול לגרוע את המצב שלו.
אני מתרוממת מהרצפה אחרי עשר דקות שאני פשוט יושבת ככה ורצה לשירותים מסתכלת איך אני נראית, נראיתי סביר. אני מסדרת את השיער שלי פעם אחרונה לפני שאני חוזרת לסלון ומדליקה טלוויזיה.
ביפ, ביפ.
הלב שלי עצר.
אני מחכה לשמוע את הדפיקות על הדלת. ושהן מגיעות אני נושמת עמוק והולכת לדלת ופותחת אותה בשביל לראות את הארי מחכה ומחזיק מזוודה עם בגדים ביד אחת וידו השנייה פתוחה לרווחה כדי שאני אכנס מתחתיה, מה שאני עושה בשמחה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"בואי נראה מה עשית לבית בזמן שלא הייתי כאן."
הוא צוחק, ואני מחזירה לו צחקוק קטן, מנסה להסתיר את העובדה שלפני שנייה קרסתי. אנחנו נכנסים לתוך הבית, והוא מתחיל לצחוק שהוא מסתכל סביב.
"לעזאזל, שכחתי כמה שאני מתגעגע למקום הזה, ואיזה חולת ניקיון אובססיבית את."
הפעם זה תורי לצחוק שאני נזכרת מה הכרחתי אותו לעשות בעבר בעודי כמו שהוא קורא לי "חולת ניקיון" שכמותי.
"זוכר שהכרחתי אותך לנקות את כל החלונות בבית רק בגלל ששמת את הידיים שלך שהיו מלוכלכות בשמן על הזכוכית."
