ניקו לקח אותנו במסע צללים לגבול של מחנה החצויים. חייכתי כשהרגשתי את הערפול דוהה ככה שנראיתי נורמלי. השיער החום העמום שלי באורך הכתפיים גדל לאורך של כמעט שלוש פעמים מהשיער הקודם שלי והפך לשחור כמו הלילה. גבהתי ממטר חמישים וארבע למטר שישים ואחת. היו לי יותר קימורים, שפתיים שחורות והעור שלי נעשה חיוור יותר מהערפדים שאבא שלי הסתיר אותי איתם. מי הם היו שוב? הקונורים? לא אני חושבת שזה היה הקריויס. כן זה נשמע נכון. טוב למי אכפת מערפדים מטופשים, זה לא כאילו שהייתי מאוהבת באחד. לבשתי בגדים סטנדרטים של חצוית דם.
לפתע משום מקום משהו קפץ על הגב שלי. ידעתי שזה היה חניך אז זרמתי עם זה. צרחתי והעפתי את הבנאדם ממני . אאופס הם קיבלו מכה די חזקה בראש. זה למה אתה לעולם לא מתגנב מאחורי איזי די אנג'לו. ראיתי קווצת שיער בלונדינית וחייכתי. "
הו להיפך, להיפך. זה היה שווה להיזרק על האדמה אם אני יכולה לחרפן את ה-BFF שלי." היא השיבה. חייכתי ועזרתי לה לקום. היא חיבקה אותי. "אני לא מאמינה שחזרת."
"זה מרגיש טוב. רוצה למתוח את פרסי?" היא חייכה והנהנה. "ניקו שלא תעז להזהיר אותו." הוא הנהנן עם פחד בעיניים. "בואי נלך." רצנו למתוח את הבן של אל הים.
YOU ARE READING
חזרה מהמתים והסטיקס
Fantasy(קרוסאובר פרסי ג'קסון ודמדומים) כשג'ספר תוקף את בלה היא מתה ויורדת לשאול. שם היא נזכרת במי היא באמת איזי די אנג'לו, בת האדס והתאומה של ניקו. הזיכרונות שלה נלקחו כשהיא נדחפה לנהר הסטיקס במהלך קרב אז כארון והאדס שולחים אותה לפורקס כדי שהערפדים יסוו את...
