פרק 1 - מר דניס

341 24 434
                                    

הייי אהובים!

התגעגעתם?!

אני כל כך שמחה שעברתם איתי לספר הבא בסדרת 'הזדמנויות'.

האם גם אתם בשוק כמוני שיש ללוקאס ספר?!

מוזמנים לשתף אותי מה אתם חושבים שיחכה לנו בספר הזה ולקראת מה אתם מתרגשים, ואם גם אתם כמוני תוהים לעצמכם אם לוקאס הולך להפתיע אותנו גם מוזמנים לשתף אותי כמובן.

השיר המצורף לפרק הזה הוא expensive todrick hall מאוד מומלץ לשמוע מעבר לטעימות שלו בפרק.

אם אהבתם הכוכב מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.

אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________

היה זה יום רגיל עד כי יכולתי לגחך אך גיחוך היה מוציא את הרגילות מאותו יום חסר הצורה שהיה כצבע גואש בידיו של ילד. גשם אלכסוני דפק על מסך הזכוכית שניבט אל הבניינים הגבוהים בשדרות ווילשר האפורים והרוח שנשבה הזכירה יללות של כלב נטוש שקיווה שבעליו ישוב אליו.

הלשכה שלי בניגוד לרחובות היה חמים הודות למזגן שזמזם והיה היחידי שהפר את השקט שנוצר בחדר. התמתחתי על הכיסא המשרדי המרופד שלי שעל אף היותו איכותי ביותר, לאחר כשמונה שעות ישיבה עליו לא יכולתי להרגיש אף איבר בגופי מלבד האצבעות שתקתקו על גבי המקלדת הנחה על שולחן העץ מאורך והרחב שלי.

מצד אחד רציתי לסיים את העבודה שלי אך מן הצד השני הרגשתי את העייפות נוחתת עלי. שפשפתי את עיניי ונשענתי מעט אחורנית, הסתכלתי סביב החדר שלי בניסיון למצוא הסחת דעת רגעית שתרענן את קו המחשבה שלי.

נעצתי את מבטי באקווריום הגדול שנפרש לאורך הקיר ובו דגי התוכי והציקלידים שהיו עסוקים בהזזת אבני הנוי שלהם מצד אחד לאחר. העברתי את מבטי אל עבר וויטרינת העץ בצבע הדובדבן שתאמה לשולחן שלי, בתוכה ניצבו מספר בקבוקי אלכוהול יוקרתיים אותם קיבלתי מלקוחותיי.

הרמתי את עיניי אל שעון הקיר העגול הממוקם מעל דלת הכניסה, מחוגיו הראו כי השעה נשקה לארוחת הצהריים. השבתי את עיניי למרקע המחשב. לאחר חישוב מהיר בראש שיערתי לעצמי שתיקח לי קרוב לחצי שעה לסיים את העבודה הנותרת.

נאנחתי בכבדות והתלבטתי אם עליי לדלג על ארוחת הצהריים בשביל לסיים, באותו הרגע יכולתי לשמוע בראשי את קולו של המאמן האישי גוער בי 'בשביל לשמור על הגוף מחוטב לדלג על ארוחות לא בא בחשבון.' משפט שלא עזב אותי בכל פעולה ספורטיבית שביצעתי למרות שהפסקתי להתאמן אצלו שנתיים קודם לכן.

לחצתי על כפתור מכשיר האינטרקום לצידי שנועד לאפשר לי יכולת תקשורת נוחה עם המזכירה שלי. "ביאטריס, תביאי לי בבקשה את ארוחת הצהריים שלי לפה בעוד עשרים דקות בערך." ביקשתי מהמזכירה החדשה שלי.

איך שגלגל מסתובב | LGBTQ+ בהקפאהWhere stories live. Discover now