חובה

6

//יום ראשון

האור שחדר דרך חלון חדרי העיר אותי, הסתכלתי על השעון 6:30
עדיין מוקדם, חשבתי לעצמי.
ניסיתי לחזור לישון אך לא יכלתי, קמתי מהמיטה צחצחתי שיניים התלבשתי, וירדתי למטה לעשות שוקו חם.
לקחתי את הכוס ויצאתי לשבת קצת בגינה,
האוויר בחוץ היה נעים וצח, השעה הייתה עדיין 7:10 יש לי עוד 40 דק עד שאצטרך ללכת לבית הספר.
לפעמים אהבתי לקום מוקדם, להירגע לפני הבית ספר,
אך אהבתי יותר לקום מאוחר,
לא הייתי מהבנות שתמיד עצבניות בבוקר, וגם לא מהבנות שאוהבות את הבוקר.
לא יכלתי לאכול ארוחת בוקר, או לשתות הפוך או קפה, הסתפקתי בשוקו חם.
ובתוך כל מחשבותיי, התחלתי לחשוב עליו.
על הנשיקה הראשונה, ואיך לא ? על הנשיקה השניה גם כן.
לא ציפיתי שיעשה זאת, אך מצד שני הוקל לי, עכשיו אנחנו באמת שווים.
אבל פחדתי, פחדתי שיחשוב שאני לא מכובדת, לא מכבדת את עצמי. למרות שהסברתי לו שזו הייתה חובה, ולמרות שעצרתי את הנשיקה השניה.
אך ישר הנדתי את ראשי,
״גם כך לא אראה אותו יותר. ״ חשבתי לעצמי.
אך בתוך תוכי, כן רציתי לראות אותו שוב, להרגיש אותו שוב, את השפתיים העבו..
אוי על מה את חושבת קים, אסור לי להגיד את זה.
איך אפשר לחשוב עליו כל כך הרבה, רק משתי נשיקות? אף פעם לא האמנתי שיש אהבה ממבט ראשון וזה רחוק מלהיות כך.
אך מה שבטוח נמשכתי אליו, איך לא? הוה היה נראה כמו אל יווני.
כן! זו רק משיכה.
הסתכלתי על השעון שוב, 7:50.
קמתי ממקומי, החזרתי את הכוס פנימה, לקחתי את מפתחות הרכב, נעלתי ויצאתי לכיוון הבית ספר.

״על מה את חושבת?״ לחשה לי רומי בשיעור פיזיקה.
״סתם״ אמרתי ״אני עייפה.״ המשכתי והיא הנהנה והמשכנו להקשיב למורה.
לא נשאר לי המון בגרויות ,
רק מתמטיקה ופיזיקה כך שאנחנו נמצאים משהו כמו שלושה ימים בבית הספר לכל היותר.
אחרי 4 שיעורי פיזיקה, חזרתי הביתה.
נכנסתי לבית בשקט כמו בכל יום, עשיתי פסטה ברוטב רוזה ואכלתי, אחר כך עליתי לחדרי והתקלחתי , התארגנתי והלכתי לבית קפה שבו אני עובדת.
תמיד שאלו אותי בשביל מה אני עובדת אם יש לי כסף?
אך התשובה פשוטה, אין לי בשביל מה להישאר בבית ריק!
בעבודה היה לי כיף, עבדתי והעברתי את הזמן.
ועל הדרך גם הרווחתי כסף.

״צהריים טובים.״ אמרתי ליואל מנהל הבית קפה
״צהריים טובים יקרה, מה שלומך?״ שאל
״הכל בסדר אצלי, תודה״ אמרתי וחייכתי ״איך אתה?״ שאלתי
״ברוך ה״ אמר עם חיוך ״ילה יקירתי, כנסי למשמרת.״ אמר ואני הנהנתי בחיוך נכנסת.
הוא היה גבר בן 50 ותמיד דאג לי, הוא היה טוב לב ועזר לכל העובדים שלו. אף פעם לא צעק עלינו.
לבשתי את הסינר והתחלתי במשמרת, לאחר שעתיים השעה כבר הייתה 17:00
״קחי הפסקה של 10 דק׳ יקירתי.״ אמר לי יואל
״תודה אבל אני בסדר, ירין חייב אותה יותר ממני״ אמרתי וקרצתי לירין שחייך אלי. ידעתי שהוא צריך לעשן כבר 
״תודה״ הוא לחש לי כאשר יואל אישר לו לצאת להפסקה
נכנסתי למטבח לשים את ההזמנה של שולחן מספר 4
״אתם צריכים עזרה? אין עומס בחוץ״ שאלתי את אבי וסוניה שהיו הטבחים.
״לא יקירתי אנחנו מסתדרים, צאי לפני שלבגדים שלך יהיה ריח של אוכל.״ אמרה סוניה עם חיוך ואני חייכתי ויצאתי
״קים , שולחן 10 שלך.״ אמרה אביבה העובדת השניה.
״האוכל של שולחן 4 מוכן״ אמר אבי, הצבעתי לאביבה מאחורי
אומרת לה בלי מילים שזו הזמנת השולחן שלי
״לכי אני אקח אותה.״ אמרה והנהנתי
התקדמתי לקראת השולחן מספר 10, והסתכלתי על היושבים,
״שלום לכם בבית הקפה ״the new black" אני קים המלצרית שלכם.
מה תרצו להזמין? ״ שאלתי
״איזה איחור.״ אחד מהם אמר
״סליחה.״ אמרתי במבט מתנצל
״לאלא את״ הוא אמר עם חיוך וצחק
ופתאום הרגשתי שהכסא שלידי זז אחורה ומישהו התיישב בו.
הסתכלתי על הפנים שהיו כל כך מוכרות לי, ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי. זה היה הבחור מהמועדון.
ואני פשוט חייכתי במבוכה

״תרצו להזמין עכשיו או שמאוחר יותר?״ שאלתי ואף אחד לא ענה לי הבחור מהמועדון והגבר שישב מולו הסתכלו אחד לשני בעיניים
והייתי אומרת שהיה המון שנאה באוויר
״המבורגר, ציפס וקולה״ אחד מהם שבר את המתח
״אא סליחה יפה גרמתי לך לחכות. אנטריקות וציפס עם קולה.״ אמר בחיוך והבחור מהמועדון כיווץ את ידו לאגרוף על השולחן.
״המבורגר וזירו .״ אמר זה שישב לצידו הימין והנהנתי רושמת
הסתכלתי על הבחור מהמועדון שלא דיבר מהרגע שישב ,
״מה תרצה להזמין?״ שאלתי אותו והוא סוףסוף הפנה את מבטו לעיני
עיניו ומבטו האפל גרמו לי להפסיק לנשום לשניה,
״המבורגר ובירה.״ אמר בשקט בקולו המחוספס שגרם לכל גופי לרעוד. הנהנתי ורשמתי
״מיד יגיע.״ אמרתי והלכתי למטבח. בזמן שחיכיתי להזמנה הסתכלתי עליהם. הם נראו בשיחה רצינית מאוד. הסתכלתי עליו
על הבחור מהמועדון והוא היה קשוח, אפילו לא חיוך אחד התגלה על פניו, עיניו האפלות הסתכלו בכעס על זה שישב מולו, כבר הרגשתי את המתח שיש ביניהם. הוא הרבה לדבר, במהלך השיחה הוא זרק הערוץ והסתכל בעיניים מפחידות, וכן ראו כל אלה שישבו מולו את הפחד בעיניהם והלחץ על גופם, בעודו נשאר רגוע.
אחרי בערך רבע שעה האוכל היה מוכן. ולקחתי להם אותו לשולחן עם השתייה שביקשו.
״בתאבון״ אמרתי והסתובבתי אך פתאום הרגשתי מישהו מחזיק את ידי.

//נ.מ בראיין
״רק שניה יפה.״ אביב אמר
הסתכלתי על ידו שהחזיקה בידה הקטנה והכעס בתוכי גבר.
לא ידעתי מה יש לי, אך ידעתי שבילדה הזו אף אחד לא יגע.
״תשחרר לה את היד.״ אמרתי לו בקול מחוספס , קר ושקט
״מה?״ שאל אותי לא מבין בעודה מנסה לשחרר את ידה ממנו אך הוא לא שיחרר כנראה שהחזיק בידה חזק וזה גרם לי להשתגע
״אמרתי שחרר לה את היד מיד.״ חזרתי על עצמי בקול שקט מפחיד ומאיים.  והוא מיד השמיט את ידו ממנה.
״כן, מה תרצה אדוני?״ שאלה בעדינות המשגעת שלה משפשפת מעט את ידה ואני הסתכלתי לה על היד שצבעה נהיה אדום
משהו בתוכי אמר לי לפוצץ אותו מכות ברגע זה אך התאפקתי,
לא מבין מה יש לי ממתי מעניין אותי בכלל
״את המספר שלך יפיופה״ אמר ופה הרגשתי שאני משתגע אף אחד לא ידבר איתה חוץ ממני.
אגרפתי את ידי על השולחן מנסה להתאפק.
״סליחה, לא מעוניינת.״ אמרה לו בטון מתנצל
״תרצה משהו אחר?״ שאלה בנימוס ובעדינות שאפיינו אותה
והוא הוריד את מבטו ולא ענה לה, והיא הסתובבה והלכה.
ברגע שהייתה במרחק טוב מאיתנו.
״הבת אלף ז..״ התחיל אביב להגיד אך קטעתי אותו
״תזהר ממני אביב״ אמרתי בקול שקט
״מה יש לך ממנה?״ שאל אותי
״היא שלי.״ אמרתי בקול שקט והוא שתק ידע שאף פעם לא סימנתי בחורה כשלי, והוא ידע שאסור לו להתעסק איתי. ואני לא הבנתי מה באמת יש לי ממנה, לא שלא התנשקתי. היה לי המון בחורות להשתעשע איתן אבל בה היה משהו אחר. משהו שמשך אותי
לא יודע אם זה עיניה המשגעות או מבטה העדין, קולה הנעים .. לא הבנתי מה יש לי ממנה.
הסתכלתי עליו במבט רציני ומפחיד.
״שתקתי עד עכשיו, אבל אם פעם אחת תסתכל עליה או תגע בה שוב, ואני מבטיח לך, אני מבטל את כל העסקה, ולאחר מכן דוקר אותך ומוציא לך את כל האיברים וקובר אותך 100 מטר מתחת לאדמה.״ אמרתי לו בקול מאיים והוא בלע את רוקו קמתי ממקומי בכעס מפיל את הכסא בעוד עיני כולם הסתכלו , משאיר כמה שטרות שבניהים טיפ שמן ויוצא החוצה לא לפני שאני מסתכל עליה כה שלווה ויפה, עובדת במרץ .