חובה

20

ירדנו מהמכונית בראיין בא לידי והחזיק לי את היד חזק כאילו מפחד שאני אברח,
נתן את המפתחות לאחראי על העברת המכוניות לחניון.
״אני איתך אהובה.״ אמר מסובב אותי שהוא מסתכל לתוך עיני
״אל תפחדי, תחייכי את חיוכך ההורס עם הגומות המשגעות ותסמכי עלי.״ לחש ״יהיו צלמים, נכנס מהר בסדר?״ שאל ואני הנהנתי והוא נשק לראשי.
נכנסנו הולכים לכיוון הכניסה ופתאום המון צלמים קפצו עלינו.
״אדון אמסילי, מי זו?״ ״האם היא חברה שלך?״ והמון שאלות נזרקו מסביב , בראיין לא עזב את ידי, נכנסנו ביחד וכשכבר היינו בפנים נאנחתי.
״עברנו את זה יפהפייה, עכשיו נשאר לעבור את המסיבה הזו.״ לחש לי נושק לראשי שוב.
הסתובבנו ביחד, מלצר אחד בא לכיווננו כשעמדנו ליד אחד השולחנות הקטנים במרכז והביא לבראיין ויסקי, אני סירבתי בנימוס והוא הלך.
בראיין שיחרר את יד ושם אותה מאחורי גבי תומך בי,
הסתכלתי על האנשים מסביבי, הם נראו לי כאנשים רגילים.
אך ידעתי שחלק נכבד מהם עבריינים מהעולם התחתון.
אף פעם לא חשבתי שאקח חלק במסיבות כאלה.
אני עדיין בת 18, למרות שכבר אין לי מה לעשות בבית הספר
אך אני עדיין תלמידת בית ספר. ואז נזכרתי במסיבת הסיום שיש לי בעוד כמה ימים. מה אני חושבת על זה עכשיו, חשבתי לעצמי.
בחנתי את האנשים מסביבי.
בראיין בעצמו היה רק בן 22, לא הבנתי איך הוא יכול לנהל את כל העולם הזה בעודו רק בן 22.
״מי רואים כאן, בראיין אמסילי בכבודו ובעצמו.״ מישהו התקרב אלינו ואמר ,
הוא היה נראה בן 40 אם לא 50, שיערו היה שחור עם כמה שיערות לבנות, עיניו כחולות וגדולות. והוא נראה מפחיד.
בראיין חיזק את אחיזתו בגבי מקרב אותי אליו, הסתכלתי עליו
והוא הסתכל ישר קדימה לעיני הגבר הזר, עיניו נטפו כעס טהור.
״מה אתה רוצה אושרי?״ שאל בראיין בקולו שנטף כעס בדיוק כמו עיניו.
״באתי להגיד שלום חבר ותיק,״ אמר
״אתה לא חבר ותיק, ולא חבר בכלל. מה אתה רוצה?״ שאל בראיין
״או מי זו הבחורה היפה שלצידך , לא תכיר לי אותה? ״ שאל אותו אושרי מסתכל עלי בוחן אותי, מתעלם ממה ששאל בראיין לפני שניה.
״תוריד את העיניים שלך ממנה אושרי, אל תשחק איתי. אל תגרום לי להוציא את העצבים שלי עליך.״ אמר בראיין בקול מאיים מלא בכעס.
״תזהר בראיין, בפעם הקודמת רצחתי את אבא שלך, הפעם לא אהסס לרצוח אותה אל מול עיניך.״ אמר לו ואני פערתי את עיני בהלם.
ופה בראיין איבד את עצמו הוא שחרר את ידו ממני, והבוקס שלו לא איחר לפגוש את פניו של אושרי.
ופתאום הרגשתי מישהו לוקח אותי אחורה ,הסתכלתי רואה את אדיר
״תשארי איתי קים.״ אמר ואני הנהנתי
״ בראיין״ לחשתי לאדיר, בראיין הפיל את אושרי לרצפה מכה אותו וכמה מנסים להפריד ביניהם, הסתכלתי עליו הופך למפלצת ומכה אותו ללא הפסקה.
״אם תעז לגעת בה, אני ארצח אותך בדם קר, אוציא לך את כל האיברים הפנימיים שלך ואתלה אותם כאן אל מול כולם. אל תנסה אותי אני לא אבא שלי.״ אמר לו בכעס טהור ובטון מאיים.
וזו הייתה הפעם הראשונה שאני באמת מפחדת מבראיין. הסתכלתי על כל מה שקורה בהלם. איפה אני לעזאזל,
אדיר שהיה לידי שם את ידו על כתפי גורם לי להסתכל עליו.
״אל תפחדי, בראיין לא ירשה שאף אחד יגע בך. הוא אוהב אותך.״ לחש לי ואני הנהנתי
אני יודעת שהוא אוהב אותי, אך מה שקרה כאן
לא יכולתי להסביר את ההרגשה אפילו, אני הייתי בהלם.
ואז הכתה בי המחשבה, הוא איים עלי? הוא איים לרצוח אותי כמו שרצח את אביו? אבא של בראיין נרצח בכלל?
הסתכלתי על בראיין שהמשיך להכות אותו, לא מרפה. אף אחד לא יכל לחלץ את אושרי מבין ידיו.
התקדמתי אליו אך אדיר החזיק בי מונע ממני להתקרב.
״אני לא אעמוד בצד ואראה את זה אדיר״ אמרתי והוא הסתכל עלי
משחרר את ידי
התקדמתי לכיוונו של בראיין מניחה את ידי על גבו, והגוף שלו נרגע מהר, כאילו שידע שזו אני
הוא הסתובב אלי במהירות מסתכל לי בעיניים, בטח הוא ראה את הפחד שיש לי בתוכן,
עיניו שהיו מלאות בכעס התחלפו למבט דואג.
״אני מפחדת.״ אמרתי והוא חיבק אותי מהר.
״אל תפחדי אני מצטער, לא היית צריכה לראות את זה״ לחש לאוזני.
כולם הסתכלו עלינו והתלחששו.
״בואי נלך מכאן יפהפייה״ אמר ואני הנהנתי הוא החזיק לי את היד
והלכנו רחוק.

כשיצאנו החוצה, לגינה האחורית של המקום הזה,
בראיין רעד זה היה מעצבים ומכעס,
״בוא״ לחשתי וחיבקתי אותו חזק והוא שם את ראשו בתוך צווארי מחבק אותי חזק ונרגע לתוך ידיי
״לא יואמן ההשפעה שיש לך עלי.״ לחש לתוך צווארי ואני חייכתי
כן אני יודעת יש לי השפעה רבה עליו.
״סליחה לא התכוונתי שזה יקרה, אבל לא יכולתי לשמוע אותו.״ לחש לי לתוך צווארי
״בראיין אבא שלך נרצח?״ שאלתי והוא נאנח
״כן.״ אמר מחזק את אחיזתו בי כאילו מפחד שאני אברח או אעלם לו 
״אני אני..״ הוא התחיל ושתק
״אני באמת מצטער, בטח גרמתי לך לפחד. לא רציתי שתראי אותי ככה.״ אמר ואני הנדתי בראשי מתרחקת ממנו ומסתכלת לו בעיניים עדיין ידיו על גבי וידי על גבו.
״בראיין אני חברה שלך, אני אקבל אותך בכל מצב. אתה לא צריך להתנהג איתי בצורה אחרת. אתה זוכר שאמרתי לך את זה? אני רוצה אותך בדיוק כפי שאתה.
אך לא אשקר לך פחדתי. באמת שפחדתי״ אמרתי מסיימת בלחש
״מצטער יפהפייה, לא התכוונתי פשוט ברגע שאמר את מה שהוא אמר ברגע שאיים עלייך לא יכולתי להתאפק ואת יודעת אני יכול להרגיע את עצמי אך ברגע שאיים עלייך איבדתי את זה..״ השתקתי אותו בכך שהתנפלתי עליו בנשיקה , שמה את אחת הידיים על הלחי שלו בעוד היד השנייה משחקת בשיערו שמבולגן בצורה מהממת.
״בוא נחזור לשם בראיין״ אמרתי כשהתנתקנו והוא הסתכל עלי
מוודא שזה באמת מה שאני רוצה . אני הנהנתי והוא חייך את חיוכו המשגע עם הגומה ונכנסנו פנימה כשידי עטופה בידו. ואני צמודה אליו.
״כולם מסתובבים כאן ומתלחששים, לכולם יש את אותה השאלה בראש. מי גרמה לבראיין אמסילי להירגע ??״ נשמע קול מאחורינו כשעמדנו על השולחן והסתובבנו לראות מי זה.
מאחורינו עמד גבר שנראה גדול מבראיין בכמה שנים אך בכל זאת נמוך ממנו,
״שלום חבר .״ אמר ובראיין פלט ״אביתר.״ וחיבק אותו.
״מתי חזרת?״ שאל אותו בראיין ״לפני יומיים. רציתי לעשות הפתעה.״ אמר ובראיין הנהן. ״ומי האישה המסתורית שגורמת לחברי להירגע?״ שאל פונה אליי
״אני קים.״ אמרתי מושיטה את ידי 
״מה אנחנו בפגישת עסקים? בואי לפה.״ אמר גורר אותי לחיבוק ואני הובכתי.
״היי מספיק עכשיו שחרר אותה.״ אמר בראיין והוא שחרר
״אז אתה באמת מאוהב אחויה הא?״ שאל אביתר את בראיין בעוד בראיין גורר אותי אליו מחבק אותי חיבוק צדדי ומצמיד אותי אליו .
הוא הסתכל עליי והמיס את לבי, וחייך את חיוכו הגברי שגרם לי לחייך גם כן.

״אוקי הבנו הבנו.״ אמר ואנחנו חזרנו להסתכל עליו
״אבל לא הבנתי איך זה לא התפרסם עד עכשיו.״ כשאמר זה הוא הצביע עלינו
״שמרנו על זה בסוד״ אמר בראיין ואני הנהנתי מאשרת את דבריו.
״אנחנו צריכים השלמת פערים חבר.״ אמר ״עד אז תהנו במסיבה״ אמר לחץ לנו את הידיים פעם אחרונה ונעלם בין האנשים.
״הוא חמוד״ אמרתי והוא הנהן
ופתאום משום מקום קפץ עלינו אדיר וגרם לי לקפוץ מהבהלה
״תודה אדיר״ אמרתי אחרי שהתאפסתי
״אין על מה״ אמר מחבק אותי
אדיר פנה לבראיין,
״בראיין מחר יש משימה?״ שאל אדיר ואני פערתי את עיניי
לאלא לא משימה שוב, הסתכלתי על בראיין מחכה לתשובתו שלא איחרה לבוא הוא הנהן בראשו ואמר ״כן״ אחרי זה הסתכל עלי
ואני נאנחתי.
״שוב אראה על המשימות האלה בטליווזיה?״ לחשתי שואלת
״לא אהובה הפעם זו משימה ממש קטנה.״ אמר
״אני אספר לך אחר כך יפהפייה״ הוסיף בראיין ואני הנהנתי
״אדיר אנחנו נחזור הביתה. אתה רוצה לבוא איתנו או להישאר כאן?״ שאל בראיין , והסתכלתי על שעוני השעה הייתה מאוחרת כבר
מרוב שקרו דברים לא הרגשתי את הזמן שטס.
״אני אשאר עוד קצת ואחזור אחריכם.״ אמר ובראיין הנהן
״תשמרו על עצמכם״ אמר אדיר , טפח לבראיין על גבו והלך
״יפהפייה בואי נלך.״ אמר בראיין והנהנתי הוא החזיק את ידי.